מעשה רקח על הלכות בכורות א:א

בין שהיו שלמים בין שהיו טריפות. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפקא ליה לרבינו והפר"ח ז"ל כתב שכן נלמד מהל' י' דלקמן פ' ג' ומיהו לא קאי לאדם דבפי"א דהלכות בכורים פסק הרב ז"ל דטריפה אינו חייב בחמש סלעים ע"כ. ולכאורה הדבר תמוה דהא בקרא איתקשו אהדדי אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור בהמה הטמאה תפדה ואיתא נמי פ"ק דבכורות דף ד' כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה וכו' ועיי"ש דף י"ב ויותר תמהתי על המבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב כדברי רבינו ונסתייע מן הפסוק שהשוה אותם וכתב ואפילו מן הטריפות נפקא לן וכו' עיי"ש. ודברי רבינו דלקמן פ"ג הם בנמצאת טריפה אחר שחיטה ודין האדם דבפי"א [בהל' ביכורים] היינו טריפה מחיים דומיא דההיא דנולד בתרי ראשין במנחות דף ל"ז דכל יתר כנטול דמי כמ"ש התוס' שם סוף ד"ה שומע אני וכו' ודין זה דטריפה מחיים הו"ל לרבינו להשמיענו בין באדם בין בבהמה ואם יש שנוי ביניהם מנא ליה, וידוע דהפדיון אינו נוהג אלא באדם ופטר חמור משא"כ בבכור בהמה טהורה שגופה לכהן ולומר שדברי רבינו כאן לא קיימי אלא אבהמה הטהורה וטריפות דאחר שחיטה קאמר הוא דוחק גמור וכל שכן לדברי המבי"ט ז"ל שהזכרנו: