מעשה רקח על הלכות בכורות א:יז

שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למוכרו. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבפ"א דהלכות תמורה הל' ט' פסק רבינו דאין הכהנים ממירין בבכור שאע"פ שהוא זוכה בו מחיים אינו זוכה בו מתחילה וכו' ע"כ ותירץ דהתם בבכור חו"ל איירי עיי"ש. ואחרי המחילה הראויה דברים דחוקים הם דמהגמ' שהזכיר הכי מוכח מ"מ רבינו דרכו לפרש ולא לסתום. ולעיקר הקושיא רבינו דקדק בדבריו כאן שכתב אין לכהן בו זכות כדי למוכרו דהכוונה להיות שולט בגופו אין לו זכות שהרי עומד לקרבן אבל כפי האמת שלו הוא דרחמנא זכייה ביה ולכך שם גבי תמורה דשניהם קדש ולא קמפקע קדושתה הוצרך לטעם דמתחילה בבית ישראל הוה כמ"ש שם: