מעשה רקח על הלכות גירושין ט:כז

אמר לעשרה וכו' ואפילו היה הכותב וכו'. כתב מרן ז"ל להליץ בעד רבינו מ"ק הר"ן ז"ל דלא הכשיר רבינו כאן לחתום לאותו שכתב הגט לכתחילה (משום דחתם סופר ועד ס"ל דפסול) ולא בא אלא לומר שאם חתם סופר כשר וינתן לה וכ"כ ההגהות ע"כ ולכאורה דבריו תמוהין דהרי רבינו הכשיר לקמן דין ל"א אפילו לכתחילה שכתב וז"ל אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי וכו' אחד מהם כותב ושניהם חותמים וכו' הרי שגזר הדין איך יעשו והיינו לכתחילה בהכרח וכ"מ להפר"ח בנימוקיו על רבינו גם המש"ל ז"ל נתקשה הרבה בזה שהרי גם בפ' ב' דין ב' כתב רבינו אמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבים וחותמים ונותנים לה ומדכתב כותבים משמע דאפילו לכתחילה ש"ד וגם על מהרח"ש סי' ג' ק"ל שדקדק מדברי רבינו דדוקא בדיעבד כשר ונעלם ממנו מ"ש רבינו בפ' ב' ולקמן בפרקין וכו' פ"כ ולעיל מזה השיג עוד על מהרח"ש ז"ל דאחר המחילה רבה ליתא דלאו משום חתם סופר ועד נגע בכאן אלא משום דכל שאמר לעשרה כתבו ותנו לכתחילה צריך שיטפלו בגט כל הראוי למלאכת הגט ולכך כל אחד יעשה פעולה הצריכה ואחד כותב ושנים יחתמו בו ואחד יהיה שליח ואם כדברי הרב והוא השליח שנתנו לה כדי נסבה רבינו עכ"ל והרואה יראה שכל אלו התמיהות יפלו ע"ד מרן הקדוש ז"ל ואיך יצוייר בשכל האנושי דבר זה שנעלם מכבוד רבנותו הטהור כל זה ולהניחו בצ"ע לכך אני אומר שאין ספק שכל יקר ראתה עינם ולעד"ן הדבר פשוט כביעתא בכותחא דעד כאן לא נאמר דין חתם סופר ועד אלא היכא שלא צוה הבעל בפירוש כהך דהכא דאמר לעשרה סתם דיכולין הן לעשות הדבר ע"פי הדין בשופי וכההיא דאומר אמרו ג"כ שאמרו בגמרא דף ס"ו דנפיק מיניה חורבא דזמנין דא"ל לשנים אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי וכו' א"נ היכא שנסתפקנו בדברי הבעל כגון שאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי וכו' שנסתפקו בגמרא אי אכתיבה קפיד או אחתימה וכיוצא באלו אבל היכא שהבעל צוה לשנים וא"ל בפירוש שיכתבו ויחתמו הגט הם בעצמם לא שייך כאן גזרה דחתם סופר ועד כמבואר וכיון שכן כיון שהבעל צוה להם דוקא לעשות כן בהכרח הן צריכין לעשותו ע"פי ציוויו ואפילו לכתחילה מהטעם האמור וכ"נ מתוך ריסי עיני הפר"ח ז"ל הנז' שלא הקשה בדרך תמיה וגם לא כתב ע"ז צ"ע ע"ע גם מה שהקשה המש"ל למוהרח"ש שלדבריו והוא השליח שנתנו לה ה"ז כשר כדי נסבה וכו' רואה יראה דגם זה אינו כדאי דכוונתו של רבינו לאשמועינן חידושא בין בחתם סופר ועד בין בשליחות וק"ל והנה בעיקר דברי רבי' שהעתיק אמר לעשרה כתבו וחתמו ותנו וכו' וכ"כ הטור סי' ק"ך ובמתניתין לא קתני אלא כתבו ותנו והם ז"ל הוסיפו וחתמו כבר נרגש הרב"י שם בזה וכתב דמתניתין לישנא קטיעא נקט וכו' גם הרב"ח כתב כן דגם הברייתא דס"פ התקבל מתפרשת כן וכתב דיש להכריח מהסוגיא בבעיא דמנה מקצתם וכו' דגם וחתמו א"ל ע"ש אמנם הפר"ח ז"ל חלק עליהם בכח והכריח מכמה וכמה בקיאות דאומר כתבו גם החתימה בכלל ע"ע. ולעד"ן מה דבתחילה רצה לדייק דלפי דבריהם אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי אינן יכולין לחתום הגט ומשמע שאם חתמו ונתנו שהגט בטל שהרי חתמו בו והוא לא צוה לחתום וכל זה שיבוש ואין ראוי להשיב עליו דפשיטא דבכלל כתיבה הוי חתימה וכו' ע"כ ואנו לא שמענו שכוונת הרב"י והרב"ח שאם חתמו שיהיה הגט בטל שהרי לא גילו דעתם בזה וקרוב לשמוע דבאומר כתבו ותנו כוונתו דקפיד על הכתיבה והנתינה אבל על החתימה לא קפיד בין שיחתמו הם בין זולתן דכיון שאמר כתבו גט ותנו לאשתי ודאי כשר הא קאמר שיתנו לה אך לא הקפיד אלא על הכתיבה שיהיו הם עצמן אבל החתימה לא הקפיד בה ובזה נסתלקו השגותיו על הרב"י ז"ל משום דדינו של רבינו והטור הוא בשיחתמו הם בעצמן דוקא ואם יחתמו בו אחרים אינן רשאים וכיון שכן צ"ל ג"כ חתמו כמבואר א"נ י"ל דבאומר כתבו לחוד נ"מ אם אמרו לסופר וכתבו ונסתפקו בגמרא אי אומר כתבו על הכתיבה קאמר וכשאמרו לסופר יפסל הגט א"ד שעל החתימה קאמר ואם אמרו לסופר וכתבו וחתמו הם הוא כשר משא"כ באומר כתבו וחתמו וכו' אין בו שום ספק ולהכי דייק הרב"י דלכתחילה וכדי לצאת מספק אם אמרו לסופר וכו' צ"ל חתמו ג"כ זה נלע"ד להליץ בעד הרב"י והרב"ח דלא לשוויינהו טועים בדבר משנה חלילה וחס:

ואם מנה אותם וכו'. נראה דר"ל דכיון דנחית למניינא כוונתו שיחתמו כולן אף אותם שלא מנה וכן הבין הרב"י סי' קמ"א אמנם בס' מ"מ ז"ל שער א' סי' ז' מכח שנתקשה קצת בזה רצה להבין דכוונת רבינו שלא יחתמו אלא אותם שמנה וכו' ע"ש ולדבריו קשה מלשון רבינו שכתב בין שמנאם כולן וכו' דלמאי נ"מ כתב כן הול"ל ואם מנאן אותם שמנה יש להם לחתום אלא ודאי מדכתב בין שמנה כולן וכו' הורה לנו דשני החלוקות שוין דכיון דמנה הרי הוא כאומר כולכם ואף אותם שלא מנה בכלל ומ"ש רבינו או חתמו זה היום וכו' נראה דהיה לו לבאר דאף שאנו מכשירין בחתמו זה היום וכו' משום דאינן אלא משום תנאי מ"מ בעינן שיחתמו במעמד כולן כמ"ש לעיל וכ"כ התוספות וצ"ל דדבר פשוט הוא וכמ"ש בדין כ"ט ע"ש:

מת אחד מהם וכו'. כתב ה"ה ז"ל משנה פרק התקבל ע"כ מדלא נרגש בסדר לשון רבינו אלא כתב כן סתם נראה דס"ל דהך אם מת אחד מהם אריש דינא קאי כלשון המשנה דפרק התקבל ולא קאי אמנאם וכו' שהזכיר רבינו דהא מן הגמרא לא משמע הכי וה"ה כתב עלה דפסק כן לחומרא ע"ע וכ"ד רוב המפרשים ז"ל ע"ע:

ולא הכשירוהו בגט וכו'. הלשון מגומגם דמאי קאמר הלא כבר הקדים שהוא פסול משום גזרה וכו'. ונלע"ד פשוט שכוונתו מפני שהרגיש דלמה לן טעמא משום גזרה דמשמע דאי לא הוה הך גזרה היה ראוי להיות כשר הלא כיון שהעדים הראשונים שחתומים בו הם פסולין דין הוא לפוסלו מחמתן לזה יתרץ דאעפ"כ היינו מכשירין אותו מפני שעידי מסירה הם עיקר וכן זכיתי ומצאתי כדברי במרן ז"ל פ"ה דהלכות עדות דין י' גם בב"י סי' ק"ך הביאו בפי' שני ע"ש אמנם הרל"מ ז"ל לא ערב לו ופירש דהרגיש ז"ל דהו"ל לבטל הגט מ"הת וכו' ולזה תירץ דלא הכשירוהו וכו' ע"כ ולדבריו קשה טובא לישנא דלא הכשירוהו דמשמע דקאי אחז"ל ואי מ"הת קאמר הול"ל ואינו כשר וכיוצא בהך לישנא ודע דהרמ"ך השיג על רבינו ע"ש והיא השגת הראב"ד ז"ל ור"ת שהזכירו התוספות שם ומבואר שאין כאן השגה כלל: