מעשה רקח על הלכות גירושין ט:כג

א"ל כתבו וכו'. בסוף פרק מי שאחזו וס"ל לרבינו שכל אלו הזמנים הם לעיכובא מדרבנן שהם ז"ל תקנו כן אף דלפי האמת לשון אחר שאמר אין לו שום גבול דקפידת הבעל אינה אלא לשלא יכתב וינתן בתוך הזמן מ"מ חכמים ז"ל תקנו זמן מוגבל כדי שיהיה סמוך ונראה וכמ"ש מרן ז"ל ואין להקשות על זה מהברייתא בפ' המביא תניין דף ח"י המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וכו' ע"כ ופסקה רבינו פרק י"א דין י"ט עיי"ש. ובפרקין דין ג"ל פסק שאם אמר לו אל תתנהו לה אלא ביום פלוני ונתנו לה מלפניו או מלאחריו אינו גט שהרי הקפיד על עצמו של יום ע"כ ואמאי ה"נ נימא שכל הקפדתו אינה אלא על קודם הזמן שהקפיד שלא יתנהו לה קודם הזמן אבל אח"כ אף דהוי בלשון שלילה הרי הברייתא אמרה דמשנתנו לה מותרת לינשא וכ"ה בש"ות עדות ביעקב סי' ח"ל ולעד"ן אין כאן קושיא דהתם לא נחית אלא לאשמועינן דהיא מותרת מיד דמיום הכתיבה מנינן לה הג' חדשים ולא נחית התם על זמן האיחור ופשוט הוא גם מה שרצה להשוות דעת רבינו עם דעת ר"ח ז"ל א"נ דהא בעיקר הדין של רבינו כאן נראה שר"ח חלוק עליו כמ"ש מדברי הטור סי' קמ"ד וגם בש"ות פרח שושן ז"ל כלל א' סי' ב' דחה דבריו מצד אחר ע"ע. אך אכתי פש גבן דרבינו פסק בדין ג"ל דאם אמר לו תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט ע"כ דמשמע דאחר הזמן אין בו שום פיסול אפילו מדרבנן ולפי פשטן של דברים היינו יכולין לומר דהה"נ דגם שם אינו יכול לאחרו אלא שלא חש להשמיענו אלא שאינו גט דהיינו שפיסולו מדאורייתא בקודם הזמן אבל בלאחריו סמך עצמו למ"ש כאן שאם איחרוהו יותר מן הראוי הוי פסול מדרבנן מיהא אמנם הטור סי' ק"מ כתב שמדברי רבינו נראה שהוא כשר אם איחרוהו והרב"ח שם נ"ט לדברי הטור ע"ש וקשה עוד דבסי' קמ"ד אחר שהביא המעשה של צפת וכו' כתב דהרמב"ם פוסל בקבע זמן אם איחרוהו ובס' פרח שושן ז"ל שם הקשה על הרב"ש ז"ל שכתב דבאומר תנהו לה ביום פלוני אם איחרוהו שהוא פסול מדרבנן ודלא כהרב"ח ז"ל שהכשירו כתב עליו דאשתמיטיתיה דברי הטור הנ"ל ע"ש ולעיקר דברי הטור נלע"ד דהדברים קל וחומר אם כשאמר אחר זמן פלוני אנו פוסלין אותו אם איחרו יותר מהזמן שקבעו חז"ל אף שעכ"פ אף אם איחרוהו כל מה שיהיה אחר מקרי קל וחומר בשלא הזכיר אחר אלא אמר ביום פלוני דאם עבר אותו יום דאין לו לאחרו וזה נלע"ד קושיא עצמית למה שהבין הטור ז"ל בדברי רבינו אכן יש ליישב אפש' בחילוף הנוסחאות שנמצאו בדברי רבינו ודע דהרב מ"מ שער ח' סי' ל"א הרחיב הביאור ע"ד רבינו ורצה להבין דכוונת רבינו דעד אחר שנה אחר השבוע ועד אחר חדש אחר השנה וכו' אין יכולין לכותבו וכו' ולעד"ן קשה טובא להבין זה בדברי רבינו חדא דא"כ הי"ל לבארו להדיא ועוד דבשתי נוסחאות קדמונים כתוב בדברי רבינו לאחר החדש כותבין עד לאחר השבת לאחר השבת כותבין עד סוף יום ג' וכו' הרי שביאר להדיא הזמן שכותבין בו וה"ה לאינך דהזמן שקבע הוא זמן הכתיבה דהיינו שנה אחר השבוע וחדש אחר השנה ושבוע אחר החדש ושלשה ימים אחר השבת ואף לפי גירסתינו שהיא גירסת הרב הרי כתב רבינו דקודם השבת זמנו מיום רביעי עד סוף יום ששי מכלל דאחר השבת הוא עד סוף יום שלישי דהא כתב להדיא דמיום רביעי ואילך בכלל הוי קודם השבת דנראה להדיא דכוונתו שהשבוע מתחלק לשני חלקים דעד יום שלישי הוי אחר השבת וכמו שהוא הדין לענין הבדלה דמיום רביעי עד יום ששי הוי קודם השבת מינה יש לנו ללמוד לאינך דהזמן של האחר שאמר הבעל הכוונה היא שבאותו זמן יש להם לכותבו ולא אח"כ והנה מרן ז"ל לקמן שהקשה על רבינו במ"ש אחר שתי שבתות שהוא פסול דהא מידי ספיקא לא נפיק והו"ל לומר שהיא ספק מגורשת ותריץ ז"ל דכל שהוא אחר אפילו מופלג לא נפיק מכלל אחר וכו' ע"כ והקשה עליו הרב הנז' דזה לא הוזכר בגמרא אפילו ברמז ועוד הקשה דלפי מ"ש רבינו בתשו' הביאה מרן ז"ל לעיל פ"ח דין ד' דבכל הספי' אם השורש מה"ת דיינינן ליה לחומרא מה"ת א"כ גם כאן כשם שהקדימה היא מה"ת כך האיחור הדין נותן שהוא מה"ת ומכח כל זה הבין בדברי רבינו שאם איחרוהו עד אחר שתי שבתות שאינו גט מה"ת ומ"ש רבינו שהוא פסול דמשמע שמה"ת הוא גט לא קאי אלא לפיסול כהונה וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה עם כל מ"ש והכריח עדין אין די באר ופי' זה הוא דחוק ורחוק מהבין כן בדברי רבינו והפך כל מה שהבינו הפוסקים ומרן ז"ל מכללם גם הרב בעל קרית ספר כתב להדיא שהוא כשר מה"ת וידוע דהסברא היא עמוד ההוראה כמ"ש הכנה"ג בכמה מקומות ומוטב לשבוק דוחק הלשון מדוחק הענין מכ"ש שכן דרכו של רבינו בכמה מקומות שסותם הדין מפני שסומך עצמו למ"ש במקום אחר מכ"ש בדין זה שהוא סמוך ונראה שכבר סיים שאחר החדש זמנו שבוע אחד ותו לא וגם השכל מכריח כדברי מרן ז"ל דכל האומר אחר זמן פלוני אין לו גבול דכל הקפידה אינה אלא על הקדימה ועוד דמצינן לדחוקי נפשין קצת ולפרש דמ"ש רבינו ונתנו לה לאחר שתי שבתות הכוונה היא כך ונתנו לה לאחר דהיינו לאחר הזמן שקבענו לעיל דהיינו שבת אחת והוא נתנו לה לאחר זה דהיינו שתי שבתות ולדברי הרב מ"מ ז"ל ק"ל תו דאם כדבריו דגם האיחור הוא מדאורייתא ואם איחרוהו הגט בטל מה"ת א"כ בברייתא דפ' המביא תניין שהזכרנו לעיל דקתני משנתנו לה היא מותרת מיד הו"ל לפרש הזמן עכ"פ כיון שיש בו קפידא מה"ת משא"כ אם נאמר שאינו אלא מדחז"ל ודו"ק: