מעשה רקח על הלכות גירושין ח:כב

אמר לה זה גיטך וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור וה"ה ז"ל הביא לו סמוכות מההיא דכתב פ"ט דין י"א וכו' ותחילה צריכין אנו להבין דבריו במ"ש דבקבע לה זמן אינה מגורשת ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת וכו' ע"כ דזה מנין לו והרי רבינו כתב סתם דלאחר שלשים יום אינה מגורשת ומשמע ודאי דכוונתו דמתיישבת ג"כ ותו דא"כ מאי איכא בין קבע לה זמן ללא קבע בענין זה הרי אף בחלוקא דלא קבע לה זמן כתב הוא ז"ל דבמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ולעד"ן פשוט כעת שהוא ט"ס בדברי ה"ה וצ"ל דבמקום יבם חולצת ומתייבמת ואף דדבר פשוט הוא דכיון דאינה מגורשת ודאי דאף מתייבמת מ"מ משום סיפא נקט לה דבלא קבע לה זמן חולצת דוקא ולא מתייבמת. עוד הלום הביא סמוכות לדברי רבינו מההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן דאעפ"י שאי אפשר שיבא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן וכו' אף כאן אעפ"י שאי אפשר שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת לפיכך חולצת ולא מתייבמת וכו' ע"כ. ולכאורה דבריו סתומים דאין הנדון דומה לראיה דבההיא דאם לא באתי המיתה גורמת קיום התנאי וקיום הגירושין אבל הכא הוא בהפך שכיון שמת אי אפשר לשיתקיים התנאי והגירושין בטלין וכן מצאתי להרב מ"מ ז"ל בשער ח' סי' ח' ע"ש הן אמת דאעיקרא דדינא קושיא טובא בההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש למה אין אנו מתירין לה לינשא לאלתר כיון שמת ואי אפשר לו לבא לעולם והנה ראיתי להתוספות ז"ל שכתבו שם דמשום גזרה הוא אטו לא מת כי אין העולם יודעים שמת וכו' ותירוץ זה א"נ שהוא דעת רבינו שהרי כתב הדין סתם וכו' אמנם הר"ן ז"ל כתב שם טעם אחר משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דיליה ולא היה גומר ומגרש אלא לאחר י"ב חדש ומש"ה חיישינן ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנא דגמרא הכי מוכח דאמרינן א"ד לאחר י"ב חדש שרינן לה לכי מקיים תנאיה ע"כ והביא דבריהם הרב הנ"ל ולעד"ן זו היא דעת רבינו ג"כ שהרי סתם דבריו ולא עוד אלא שסיים דבריו דלא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חדש כשיתקיים התנאי ע"כ דזה מורה שנתכוון למ"ש בגמרא לכי מקיים תנאיה וכעין מ"ש ה"ה ז"ל לעיל להשגת הראב"ד ז"ל דכי אמרינן לצעורה קא מכוין בשעת התנאי הוא ולא היה יודע אם ימות תוך זמן זה אם לא ע"כ מעתה תתבאר על נכון ראיית ה"ה ז"ל ע"ד רבינו אסוף דינא דכיון שעל פי הדין היא מגורשת מעת נתינת הגט בע"מ שהוא כמעכשיו מעתה למה חולצת וכו' אלא ודאי שאנו אומרים שכל עוד שאי אפשר להתקיים התנאי בפועל כגון שם שאי אפשר בתוך הי"ב חדש שיתקיים שהרי אחר י"ב חדש קאמר וחולצת ולא מתייבמת ה"נ בע"מ שתתני לי מאתים זוז וכו' כיון שאי אפשר להתקיים התנאי בפועל שהרי מת אנו אומרים שחולצת לעולם ואינה מתייבמת דכל ימיה של אשה זו הוי דינה כדין אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש דבתוך הזמן הזה אי אפשר שיתקיים התנאי אפילו שמת וחולצת ולא מתייבמת א"כ הוי דומה בדומה לענין זה והן הן דברי ה"ה למדקדק בהם היטב ולענין שהיא מגורשת ואין הגט בטל אין צריך ראיה דכיון דקי"ל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וכו' ולי ולא ליורשי קאמר הרי נתגרשה למפרע מעת נתינת הגט וכמ"ש רבינו בריש פרקין ע"ע אלא שלחשש התנאי כל עוד שאי אפשר לו להתקיים חולצת וכו' והנה מרן ז"ל הביא דברי הטור שלא נתחוורו לו דברי רבינו במ"ש דחולצת ואינה מתייבמת וכתב עליו נראה מדבריו שהוא סובר שדעת רבינו שהיא ספק מגורשת ומש"ה כתב דלא נהירא ולפי האמת גם לרבינו אינו גט ולא כתב דלא תנשא לזר עד שתחלוץ אלא מפני שלא קבע לה זמן וכו' ע"כ ודברים תמוהים ומגומגמים הם הרבה במ"ש דלפי האמת גם לרבינו אינו גט דהרי רבינו כתב להדיא דלא בטל הגט שהרי לא קבע לה זמן ואיך יכתוב דלדעת רבינו אינו גט ועוד דהטור ז"ל גריס בדברי רבינו או הבין בדבריו דהיא ספק מגורשת דמש"ה כתב רבינו דחולצת ואינה מתייבמת ועפ"ז כתב דלא נהירא ומה תיקן באמרו דגם לדעת רבינו אינו גט וכבר עמדו על זה הרב"ח והרמ"מ שם ולא תירצו כלום ע"ע אך מה שנראה פשוט דכוונת הרב"י הם כלפי דברי הטור שרצה להשוות תנאי דקבע זמן דהיינו ע"מ שתתני לי מאתים זוז אחר שלשים יום לתנאי דלא קבע זמן גם לדעת רבינו כמבואר בדברי הטור יע"ש ולזה כתב ז"ל דלפי האמת בקבע זמן דהיינו ע"מ שתתני לי מאתים זוז וכו' אף שרבינו לא ביארו להדיא מ"מ נלמד הוא מדבריו דודאי אינו גט והה"נ שתתייבם ג"כ לפי שקבע לה זמן והיא לא קיימה התנאי אמנם בלא קבע זמן כלל אז אף שאינה מתייבמת מפני שכוונתו לי ולא ליורשי מ"מ כיון שלא נתקיים התנאי בפועל דין הוא שתחלוץ וזהו מ"ש ולא כתב דלא תנשא וכו' אלא מפני שלא קבע לה זמן וכו' וסיים שכבר נתן ה"ה טעם לדברי רבינו כלומר דהיינו מ"ש טעם הדבר בלא קבע זמן ועמ"ש לקמן בע"ה:

לפיכך אעפ"י וכו'. הקשה המש"ל ז"ל דמלתא דפשיטא היא דכיון שנתבטל התנאי דלי ולא ליורשי הוא נשארה א"א ודאי ואינה מותרת לזר בלא חליצה וכל עצמו לא בא אלא לומר שלא בטל הגט לגמרי כמ"ש ה"ה והיל"ל לפיכך חולצת ולא מתייבמת שזהו החידוש ועוד קשה מהו זה שכתב אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות דלא שייך הכא כלל מאחר דקיימא לן דלי ולא ליורשי א"כ אין כאן קיום התנאי כלל ומה לי נאבד הגט או לא ועוד אפילו הוה שייך שריפת הגט או אבידתו היה סיבה לבטל הגט אפילו נתקיים התנאי ואין גט לאחר מיתה אי הוה שייך אפילו בע"מ ולא הוה אמרינן כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומה שייך לומר אפילו נאבד הגט אינה מותרת לזר דאדרבה מש"ה ודאי אינה מותרת אלא כך היל"ל אעפ"י שנאבד חולצת ולא מתייבמת וצ"ע עכ"ל. והקו' הראשונה הקשה אותה הרל"מ ג"כ וכתב דלכ"נ שגירסת הטור עיקר שהוא גורס בדברי רבינו לפיכך אעפ"י שנאבד הגט או נקרע קודם שימות ה"ז ספק מגורשת ולא תנשא לזר וכו' והשתא אשמועינן דהוה ס"ד דלא הוי מגורשת כלל ומתייבמת וכו' ע"כ. ואחרי המחילה עכ"ז הדברים מגומגמים דכיון שרבינו הקדים דלא נתבטל הגט איך אפשר שע"י שנאבד או נשרף לא תהיה מגורשת דהרי רבינו כתב בריש פרקין דבתנאי דמעכשיו או ע"מ אפילו אם נאבד הגט או נשרף קודם קיום התנאי היא מגורשת ויכולה לינשא ואח"כ נתקיים התנאי ואיך הוה ס"ד דאינה מגורשת כלל הרי אבידתו ושריפתו אינו מעלה ולא מוריד והנה מצאתי בשתי נ"א כ"י קדמונים שכתוב בהם בדברי רבינו לפיכך אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות ה"ז מגורשת ולא תנשא לזר עד שתחלוץ ע"כ וכן מצאתי הגירסא לרי"ו נכ"ד ח"א הביאה המ"מ בשער ח' סי' ח' אשר לפי גירסא זו נראה שיתיישבו יותר דברי רבינו ז"ל דלפי שיטתו אזיל שהקדים שלא נתבטל הגט ולכך אעפ"י שנאבד וכו' ה"ז מגורשת כמו שהקדים בראש הפרק אלא שכיון שלא נתקיים התנאי בפועל דין הוא שלא תנשא עד שתחלוץ ודו"ק: