מעשה רקח על הלכות גירושין ח:ב

כל המגרש וכו'. עיין הרמ"ך נראה שהבין דמ"ש רבינו שם שמא בעלה ובטל הגט דר"ל שהבעל בטלו וגריס וביטל. אמנם ממ"ש ה"ה ז"ל נראה דגרסינן ובטל בבי"ת פת"ח וכלומר שהגט שנתן לו בראשונה כבר נתבטל וחזרה להיות מקודשת לו שהרי כתב ז"ל דמ"ש והדבר ידוע וכו' דהיינו מ"ש בפי' שאם ראוה שנתייחדה ולא ראוה שנבעלה צריכה גט מספק שמא חזר ובעלה לשם קדושין ונמצא שהיא ספק מגורשת שמא הגט הראשון נתבטל וחזר וקדשה וכו' ע"כ. ובזה תתורץ ג"כ קושיית הרש"ך ז"ל שהק' על ה"ה במ"ש דממ"ש רש"י פנויה היא משמע שאפילו אין שם עדי יחוד אסור להתייחד עמה וזה דעת רבינו ע"כ והק' עליו דמאין משמע ליה כן מדברי רבינו וכו' אך עם האמור הוא מבואר דהא אחר שנתגרשה בהחלט פנויה היא ותדע דהרי ביאר רבינו כמו שיתבאר בהלכות אלו והיינו בפי' כמ"ש ה"ה ז"ל גם מ"ש שם דמ"ש רבינו והדבר ידוע וכו' דלא קאי אלא אגירש על תנאי ומעכשיו וכו' ע"כ לא ידעתי אמאי לא קאי ג"כ האם יהיה וכו' דהא אפילו אחר שנתקיים התנאי קאמר רבינו ודו"ק היטב ועיין לרבינו וה"ה פ"ט דין כ"ה שנראה סותר לזה ומ"מ דברי ה"ה בכאן הם קיימין ודו"ק. ומ"ש רבינו בין שאמר אם יהיה אם לא יהיה וכו' אף דלשון זה הוי אסמכתא ולא קניא הא קי"ל דבגיטין אין בהם דין אסמכתא וק"ל. ומ"ש רבינו אלא בפני עד אף דבמשנה אמרו בפני עדים רבינו ס"ל דשם עדות בעלמא קאמר תדע מדקתני עלה אפי' עבד אפי' שפחה וכ"פ הרב"י א"ה סימן קמ"ח: