מעשה רקח על הלכות גירושין ח:טו

חקק הגט וכו'. שם דף ך' בעא מניה רבא מרן כתב לה גט על טס של זהב וכו' ורבינו העתיק חקק אולי שכך היתה גירסתו או שמפרש דל"ד קאמר משום דהוי כתב שיכול להזדייף שהרי אינו נבלע כמו הנייר וזה נראה יותר שהרי הרב"י סי' קכ"ד הביא לשון הבעיא כתב ובש"ע העתיק חקק כלשון רבינו אלא דק' מהדין הקודם ה"ז גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת מפני שנמצאו אותיות הגט באויר והרשב"א ז"ל תירץ דהכא הו"ל כאומר התקבלי גיטך ומחלי לי כתובתך וכו' ע"כ. ועוד נראה דבנייר שלי נמצא דלא יהיב לה מידי כלל משא"כ הכא דאף שהוא לפרעון כתובתה הא מיהא מיהב יהיב לה דהא הוה מצי למיהב לה דמי או ד"א א"כ מדיליה יהיב וכ"מ להפר"ח אכן הוא ז"ל דימהו לכתב על איסורי הנאה דכשר וכו' ולעד"ן דבאיסורי הנאה הו"ל כאומר ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר דאמרינן שהיא מגורשת דאפשר דאכלה ולקיא ה"נ באיסורי הנאה אפשר שתהני וכו'. וראיתי להרב גט פשוט שכתב דלטעמו של הרשב"א ז"ל כנ"ל אם פירש בהדיא ה"ז גיטך והתפרעי כתובתיך בזהב שבו לא הוי גיטא ע"כ ואיני רואה הכרח חותך לדבר. גם הטור ז"ל כתב ה"ז גיטך ותתפרע בזהב שבו בכתובתה נתקבלה גיטה וכתובתה ע"כ ולפי דברי הרב נמצא הטור חולק על הרשב"א וזה מנ"ל ועוד שהרב"י ז"ל הביא דברי הרשב"א ע"ד הטור נראה דס"ל דל"פ כלל גם מ"ש הרב שם עמ"ש בש"ע כדברי רבינו דאם אין בטס כדי שיווי הכתובה דישלים השאר דמדברי הטור לא משמע הכי אלא דנתקבלה כתובתה משלם ע"כ אינו מוכרח לשים ריוח בין הדבקים די"ל דהטור כתב סתמא כדין התלמוד דמסתמא בכדי כתובתה יהיב לה והה"נ דאם הוא חסר צריך הוא להשלים דלאו כל כמיניה לגרועי מכתובתה אפילו שוה פרוטה ודו"ק: