מעשה רקח על הלכות גירושין ח:טז

כל המגרש וכו'. עיין הרמ"ך וכבר רבינו ביאר דעתו בתשובה שלימה הובאה במרן וה"ה לעיל דין ד' ע"ש אשר לפי דבריו אין הטעם משום ברירה כמ"ש ה"ה שם דלדבריו קשה דאיך שייך דין ברירה בתנאי בטל דבשלמא בתנאי קיים י"ל כשיתקיים הוברר הדבר למפרע שהיה גט כשר או דילמא דבעת הנתינה לא היה כריתות שהרי עדין חסר קיום התנאי וכו' אבל בתנאי בטל איך שייך לומר כן וכ"ה הרל"מ ז"ל ע"ע אם לא שנאמר דהברירה קיימא אשעת הכתיבה דכיון דנמחק אח"כ אמרינן הוברר הדבר למפרע שנכתב הגט כדינו ומאי שנתקשה אצלי הוא על הרב"י סס"י קמ"ט שנתן טעם לדברי רבינו משום ברירה שהם דברי ה"ה ז"ל וק' דהוא עצמו ז"ל הביא תשובת רבינו ודעתו דלא נגע ולא פגע בדין ברירה ולמ"ש ה"ה ואוקמא רבא בלאחר התורף הק' עליו הרש"ך ז"ל דאין נראה כן מהגמרא אלא דאתיא ככ"ע וכו' ע"ע. ולעד"ן דאין להגיה בדברי ה"ה דאגב דנקט רבא באינך דמייתי בתר הכי הזכיר רבא גם בזו מכ"ש שכן אמר רבא להדיא וכו' וק"ק בדברי הרב קרית ספר דמייתי הך לישנא דרבינו ואם היה התנאי ע"פ וכו' ולא הזכיר שאר תנאים כמ"ש רבינו דמיניה מוכח דאשאר תנאים דוקא קאי דאילו תנאים שהם בטלים אפי' ע"פ וקודם התורף אין לו תקנה כלל וכן מבואר בגמ'

ע"ע: