מעשה רקח על הלכות גירושין ז:ג

אפילו היתה צרתה נשואה לאחר וכו'. דברי ה"ה בזה הם מגומגמים הרבה שכתב דבירושלמי דיבמות מבואר כדברי רבינו דהרי שם בירושלמי לא אמרו אלא צרתה ואפילו נשואה גבי עדות דמיתת בעלה ורבינו כתב נשואה לאחר א"כ מה ביאור מצא בירושלמי לדברי רבינו ואם הבין דהירושלמי שאמר אפילו נשואה הכוונה היא שזאת הצרה בשעה שהיא מעידה היא נשואה לאחר וממנה למד לדין הגט א"כ מאי האי דקאמר בתר הכי דראייתו מ"מ אינה דהתם בשעת עדות הויא צרה משא"כ כאן וכו' הרי לפי מה שרצה לומר דדברי רבינו מבוארים בירושלמי דכוונת נשואה היינו לאחר מעתה מאי קאמר דהתם בשעת עדות הויא צרה דכלפי לייא הוא. ועוד הקו' שהביא מההיא דהאשה שלום שאפילו במקלקלת עצמה אינה נאמנת מכ"ש כאן שאינה מקלקלת עצמה דק"ו פריכא הוא דהתם אף שמקלקלת עצמה מ"מ בשעת העדות הויא צרה כמ"ש הוא ז"ל לעיל משא"כ הכא דאף שאינה מקלקלת עצמה מ"מ הרי בשעת העדות לא הויא צרה כלל גם הרש"ך ז"ל נתקשה בלשון זה ולא תירץ כלום ע"ע. ובס' כנה"ג א"ה סי' קמ"א בהגהת הב"י אות ע"ד כתב בשם הראנ"ח ז"ל בכ"י דדברי ה"ה אין להם על מה שיסמוכו אבל הרמב"ם ז"ל מצא זה בירושלמי דיבמות שאמרו שם צרתה אפילו נשואה ופי' הוא ז"ל אפילו היתה נשואה לאחר והוא פי' מוכרח בירושלמי ע"כ. ואני הצעיר לא זכיתי להבין דבריו אלה תחילה במ"ש אבל הר"מ במז"ל מצא זה בירושלמי וכו' כאילו הוא מציאה שלא זכה בה אדם מעולם הלא ה"ה ז"ל דביה קא עסיק מר הזכיר זה הירושלמי וכתב ע"ד רבינו שדבריו מבוארים בירושלמי ועוד במ"ש ז"ל דפירוש זה הוא מוכרח בירושלמי לא הבנתי מאי אולמיה דהאי פירוש דאם באנו לפרש הפירוש האמיתי וקרוב אל השכל הכי פירושו דלא מבעייא אם גרשה בעלה דודאי השנאה תקועה בלבה שהיא גרושה וצרתה נשואה אצל בעלה שזה דאבון נפש גדול אלא אפי' נשואה עם בעל זה דאין שנאתה כ"כ כמו הגרושה אפ"ה לא תעיד לה ואם נפרש דאפי' נשואה ר"ל לאחר מלבד דהעיקר חסר אם איתא לא הול"ל אפילו נשואה אלא הכי הול"ל אפי' נשאת כלומר שנשאת לאיש אחר וכיון שהוא חידוש גדול שאפי' שנתפרדה החבילה לגמרי שהרי כיון שנשאת לאיש אחר דהרי הוא בבל תשוב לקחתה מעולם א"כ הו"ל להירושלמי לבארו להדיא. ואף לפי דעת מהראנ"ח ז"ל אכתי קשה טובא ותמיהא מילתא דדין זה נאמר בירושלמי גבי עדות דמיתת הבעל ולמה השמיטו רבינו בפי"ב והו"ל לאשמועינן רבותא שאפי' אם זאת הצרה היא עכשיו בשעת עדות נשואה לאיש אחר כדברי הירושלמי שלדברי מהראנ"ח הוא מוכרח. גם הלום ראיתי להרב מכתב מאליהו בשער ו' סימן כ"ח שכתב דודאי נפל ט"ס בדברי ה"ה אך כוונתו ברורה דעם היות דאיתא בירושלמי כדברי הרמב"ם מ"מ אינו ענין לדבריו דהתם קאי לעדות אשה שמת בעלה שאין הצרה נאמנת הגם שכבר נשאת בעדות עצמה לגבי חברתה לא מהימנא והכי איתא נמי בגמ' דילן דף ק"ך האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה ודכוותה הוא ההיא דירושלמי דבהכי עסיקינן וכיון שכן איכא למימר דשאני התם שהעדות הוא בשעה שעדין היא צרה דע"י העדות נתפרק הצרות שלה ברם הכא כיון שנשאת היא ועדין בעלה קיים שהרי מביאה גט לצרה מוכרח שכבר נתגרשה היא תחילה והיתה לאיש אחר וכו' ומהיכא תיתי לן לומ' דלא מהימנא. ומ"ש ה"ה וק"ו הוא בכאן שאין מקלקלת עצמה היינו בשלא נחלק כן וכו' עכ"ל וגם לדבריו קשה חדא דאיך כתב תחילה דעם היות דאיתא בירושלמי כדברי הרמב"ם מ"מ אינו ענין לדבריו דאכתי לא עיילתיה אפיקתיה ותו דה"ה כתב דמבואר בירושלמי כדברי רבינו ועוד קשה לדבריו דאם איתא הרי ברייתא ערוכה בגמ' דידן ולמאי צריכי' להירושלמי הרי אין זה דרך להסתייע מן הירושלמי אלא היכא דלא אתבריר בגמ' דידן וכיון שכן למה זה ה"ה ז"ל יביא מזה הירושל' על רבינו ולומר שמשם הוציאו ומכ"ש דבברייתא הוא יותר מבואר ותו קשה דאם כוונת הירושלמי שנשאת כבר ע"י עדות לא הו"ל לומר אפילו נשואה אלא אפי' נשאת כנז"ל ותו שדין זה הובא בירושלמי שם לקמיה חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ואם איתא (כאן בלוי) באופן שלכל הפירושי' לא מצאנו מנוס לדברי ה"ה ז"ל דהן אמת שהמוחש לא יוכחש שנראה שאיזה ט"ס וחסרון לשון יש בדבריו ועל צד היותר טוב נראה שמ"ש ה"ה דמבואר בירושלמי כדברי רבינו תיבת מבואר אינה בדקדוק וכוונתו שיש בירושלמי קצת מדברי רבינו דהיינו מ"ש שם צרתה אפי' נשואה ושוב בא לבאר כוונת רבינו דלא תקשה דשאני התם דבשעת עדות הויא צרה כלומר דכוונת אפי' נשואה האמור שם אין הכוונה שהיא נשואה לאחר דא"כ הו"ל לבאר ואין צריך להביא מדין זה כלל לכך הביא מההיא דהאשה שלום דיש ללמוד ממנה דאפי' היא מקלקלת לעצמה לא מהימנא ק"ו כאן דאף דעכשיו אינה צרה כיון דהיתה צרתה מקודם ואפשר שע"י נתגרשה וגם אינה מקלקלת לעצמה מצד זה יש ללמוד הק"ו ואפשר דלזה סמך ה"ה דין דאפילו אחותה לדין הנ"ל כלומר דמזה יש ללמוד לזה ולא תקשה דק"ו פריכא הוא ונמצא דדין זה שכתב רבינו כאן לא בא בביאור לא בגמ' דידן ולא בירושלמי אלא מכח ההיא דהאשה שלום וכו' וזה הוא הטעם שלא הזכיר רבינו דין זה להדיא בפי"ב משום דסמך למ"ש כאן כמו שעשה בדין יבמה אפילו אחותה שהוא בירושלמי גבי עדות המיתה והשמיטו רבינו שם מפני שסמך למ"ש כאן זהו הנלע"ד והמעיין יבחר: