מעשה רקח על הלכות גירושין ז:ב

בא הבעל וערער וכו'. הרמ"ך ורבינו אף שפסק בפ"ג דהל' עדות דקיום שטרות אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא כיון שחתמו העדים נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד צ"ל דס"ל דהיינו דוקא כשאין שם מערער דאז מוקמינן הדבר על חזקתו אבל אם יש מערער כל עוד שלא נתקיים הרי הוא כחרס ובפרט כשהבעל עצמו הוא המערער ואומר מעולם לא כתבתי אותו שהוא נאמן דהא אפילו אם היה אמת היה בידו לבטלו קודם שיגיע לידה והיינו דוקא לגבי השליח אבל לגבי האשה כבר ביאר פי"ב דיתקיים בחותמיו או בעידי מסירה ואם לא נתקיים או לא נמצאו עידי מסירה אינה מגורשת אך היא מגורשת לענין פיסול כהונה ואם היה בעלה כהן לא תאכל בתרומה וכאן גבי שליח עדי מסירה לא מהנו לענין ערעור הבעל ומבואר הדבר דכל זה כשהשליח אינו אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם אמר השליח בנו"ן אז אין ערעור הבעל מזיק כמ"ש בגמרא דף ו' ונתבאר בדברי רבינו לקמן דין ז' וכיון שכן השליח הו"ל כטוען שמא והבעל ברי ולכך הבעל נאמן לגמרי והעמד אשה בחזקתה כמ"ש ה"ה ז"ל האמנם הרב"י סי' קמ"א דקדק דאם איתא דלרבינו כשלא נתקיים בחותמיו הולד ממזר ודאי למה לא כתב סתם ה"ז בטל אלא כוונתו לומר שהוא קרוב לודאי בטל כיון שחזר לו על קיומו ולא נודעו עדיו מ"מ כיון שאפשר שיתקיימו העדי' אינה ודאי אשת איש ונ"מ אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ע"כ. ומלבד שהרואה יראה שפי' זה הוא דחוק מהכיל אכתי אמאי סיים רבינו שהרי אינה מגורשת דמשמע כלל עוד קשה ממ"ש דין ז' שאם לא נתקיים ובא הבעל וערער דאינה מגורשת ולא כתב כמ"ש כאן וכן הק' הרש"ך ז"ל ואין ספק שהוא פי' דחוק מאד ודע שהרל"מ ז"ל הקשה לדעת רבינו וגם לדעת המפרשים שהיא ספק מגורשת קושיות נמרצות וחזקות מהגמ' ותמהני ששום מפרש לא הזכירו ע"ע:

לפיכך נשים וכו' ותתכוון לקלקל אותה וכו'. מדיהיב האי טעמא משמע היכא דליכא חששא דקלקולא כגון שאומרות בנו"ן דאז אף אם אתי הבעל ומערער לא משגחינן ביה וכמ"ש רבינו בדין ז' גבי מביא גט בח"ל מהימנות אף השונאות ודבר זה הוא מחלוקת בין הרמ"ה והרמב"ן עם הרשב"א ז"ל לפום תירוצא בתרא וה"ה ז"ל כתב דאין בדברי רבינו הכרע כמאן ס"ל הן אמת דלפי מ"ש רבינו לקמן דיבמתה אפילו היתה אחותה אף שאין מציאות שתהיה צרתה בחייה אפ"ה משום דלא פלוג וכו' כמ"ש ה"ה שם ומעתה הדין עם ה"ה ז"ל דה"נ כמה לא פלוג: