מעשה רקח על הלכות גירושין ז:יז

וחוזר ונותנו לה בפני שנים ואומר בפניהם וכו'. מבואר מדברי רבינו דאף לפני האשה צריך שיאמר בנו"ן וכאן נתבאר לנו דמ"ש לעיל בדין ה' ה"ז אומר בפני שנים בנו"ן ואח"כ יתן לה בפניהם וכו' כוונתו שהכל בפני האשה קאמר וילמד סתום מן המפורש ועיין להמפרשים ז"ל שנחלקו בזה:

ואם לא נטלו ממנה וכו' עד שיתקיים בחותמיו. פשטן של דברים משמע דאף אחר שנמסר ליד האשה סגי בקיום החתימות ואין צריך לחזור וליטלו ממנה ומשמע נמי דאף אם אמר לה בפני שנים בנו"ן לא מהני משום שצריך שתקדים האמירה לנתינה משא"כ בקיום דסגי אף אחר שנמסר לידה אך קשה דא"כ רבינו סותר דברי עצמו סמוך ונראה שהרי בדין הבא כתב בדין נשתתק דיתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ועוד משמע דאף אחר הנתינה מהני בנו"ן ממ"ש לקמן ונתנו לה ולא הספיק לומר וכו' דמשמע דאם הספיק אף אחר שנתן מהני והנה ה"ה ז"ל כתב דדעת רבינו דאמירת בנו"ן מהני בין קודם הנתינה בין אחריה בסמוך וכו' ע"כ וכיון שכן צ"ל דמ"ש דנוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה היינו לכתחילה א"נ מפני שעבר זמן מה אחר הנתינה והפסיק הענין לגמרי דומיא דנשאת דקאמר וכיון שכן גם בקיום בחותמיו נאמר כן דלכתחילה ולא הפסיק הענין סגי בקיום אף אחר הנתינה אבל בלאו הכי צריך ליטלו ממנה ולקיימו ושוב יחזור ויתנו לה ולפ"ז מ"ש ואם לא נטלו ממנה ה"ז פסול וכו' ה"ט מפני שהפסיק הענין ואז לא מהני האמירה לחודה ודו"ק ועיין בס' מכתב מאליהו ז"ל בשער ו' סימן ל"ב: