מעשה רקח על הלכות גירושין ה:ט

השאילה הבעל וכו'. כוונת רבינו נראית כדברי ה"ה ז"ל בלשון הראשון שאם בשעה שנפל קרוב לד' אמותיה נתגלגל ונפל ע"ג קורה או סלע רחוק ממנה כלומר שסוף הנחתו הוא רחוק מד' אמותיה אינה מגורשת ולמה שתמה ע"ז הרש"ך ז"ל שאם כבר הגיע הגט לד' אמותיה ונח אפי' שאח"ך נאבד או נשרף דין הוא שתהא מגורשת שהרי אחר שקבלה האשה הגט אין אנו חוששים לשום דבר בגט ע"ע. לענ"ד אין כאן קושיא דכיון דבשעתו נתגלגל אין כאן הנחה כלל אלא נגיעה והרי כתב רבינו לקמן דאם היתה ידה קטיפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ד"א שלה ה"ז מגורשת דמשמע דחוץ לד"א אינה מגורשת והיא מימרא דרב יהודה בגמרא ה"נ כיון שתכף שנפל לארץ נתגלגל אין זה הנחה להתגרש בו אכן מה שיש לעמוד בדברי רבינו במה שהשיג הרמ"ך גם הר"ן ז"ל ומרן ז"ל עמדו על זה ע"ע ויש לישב: