מעשה רקח על הלכות גירושין ה:י

זרק לה גיטה וכו'. דין זה לא נמצא בביאור בגמרא גבי גט אלא בעיית רבא במציעא דף י"ב בזרק ארנקי וכו' ולא אפשיטא גם בפ' השואל דף ק"ב לא אפשיטא אלא במפסיק כלי אבל אי לא מפסיק ולא מידי אכתי אבעיא ליה לרבא והה"מ ז"ל כתב דגבי גט אפשיטא מההיא דאמרינן בגמרא גבי נמחק אבל דרך עלייה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי וכו' ע"כ והביאו רבינו לעיל דין ג' ומטעם זה לא הזכיר רבינו דין זה לא בהל' הפקר ולא בהל' מתנה וכמ"ש ה"המ בתחילת דבריו אך קשה דבפ"ד דמעשה הקרבנות דין ט' פסק רבינו להדיא שהאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח וכתב מ"ח ז"ל דשם בפרק ב' דזבחים בעיי דאפשיטו ע"כ ובזבחים דף כ"ה בעא מניה רבי אסי מרבי יוחנן וכו' אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי וא"ל תניתוה וכו' האי מאי בעי מניה אויר שאין סופו לנוח וקא פשיט ליה אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי תרתי קא בעי מניה את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי וכו' ע"כ נראה דכוונת מרן שכתב דאפשיטו בעין היינו מכח את"ל שאמרו בגמרא כידוע שדרכו של רבינו לפסוק באם תמצי לומר ונמצא כפ"ז דבעיית רבא אם לא נפשטה במקומה נפשטה מתוך בעיית רבי אסי בזבחים וכ"כ הרל"מ ז"ל וקצת יש לתמוה על ה"ה ז"ל איך לא הזכיר כאן בקיאות זה של זבחים ולא דברי הרמב"ם שם דמוכח מניה דס"ל דבעיית רבא אפשיטא עד שהוצרך להביא מההיא דנמחק הגט וכו' כאילו לא אפשיטא אלא לענין גט גם ראיתי דברים תמוהים להרב"ח א"ה סי' קל"ט שרצה להבין דלדעת רבינו לא אפשיטא בעיית רבא כלל וס"ל דהויא ספק מגורשת ודקדק דרבינו כתב בדינים דלעיל אינו גט וכזו כתב אינה מגורשת עד שינוח דרצה לומר אינה מגורשת ודאי אלא ספק עד שינוח ע"ש ואתמהא שנראה שנעלם ממנו דברי רבינו דהל' מעה"ק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי שהוא מאם תמצי לומר שבגמרא והרב"ח בעצמו שם בסי' תקכ"ב הכריח דלדעת רבינו שאפילו שאת"ל אינו מפורש בגמרא אלא נשמע מכלל הדברים פוסק רבינו כן וע"ע: