מעשה רקח על הלכות גירושין ה:ח

וכן אם הגיע למטה שלה וכו'. שם הקשו ובמטה שלה מגורשת כליו של לוקח ברשות מוכר הוא לא צריכה דגבוהה עשרה והא איכא מקום כרעי אמקום כרעי לא קפדי אינשי ופירש"י ה"ג אמקום כרעי לא קפדי אינשי הואיל וגבוה מן הארץ עשרה שנוח להשתמש תחתיה ע"כ. נראה שנתכוון ז"ל להודיענו שתירוץ שני מקושר עם תירוץ הראשון דקאמר ל"צ דגבוה עשרה כלומר כיון דגבוה עשרה שנוח להשתמש תחתיה מש"ה לא קפדי אינשי אמקום כרעי האמנם התו' ז"ל כתבו וז"ל אמקום כרעי לא קפדי אינשי לכל הפחות באשתו (וכ"פ הרא"ש ז"ל) וכן באויר המטה ע"כ. נראה דר"ל דלא פסיקא ליה מילתא לתלמודא דאמקום כרעי לא קפדי כ"ע ולכך כתבו דכוונת התלמוד דלכל הפחות גבי אשתו אף שבא לגרשה לא קפיד בעל אמקום כרעי המטה וכן באויר שתחת המטה נאמר כן דלפחות בבעל אינו מקפיד על אשתו באויר זה ואם כוונתם כן יקשה תרתי חדא דמי הכריחם להוציא דברי הגמרא מפשטן ועוד דאם בבעל עם אשתו קאמר מעתה אפילו אין המטה גבוהה עשרה דהא אמרת דאין הבעל מקפיד על האויר וא"כ הדר ביה מתירוצא קמא והול"ל אלא כמשפט התלמוד בכל מקום והנה רבינו כתב והיתה גבוהה עשרה טפחים דמשמע דמפרש כפירש"י דלא הדר ביה משנויא קמא ושוב כתב ואין הבעל מקפיד וכו' דמשמע כדברי התו' דלכל הפחות עם אשתו קאמר א"כ באויר נמי נימא הכי דאין הבעל מקפיד על אשתו באויר המטה אפילו אינה גבוהה עשרה וכן הקשה הרש"ך ז"ל ולא עלה בידו תירוץ מכח שרבינו בהל' מכירה לא הזכיר דין זה דכליו של לוקח ברשות מוכר אם גבוהים עשרה טפחים קנה כי הכא ולא ידעתי למה לא הקשה כן גם על הטור והרב"י שהעתיקו דברי רבינו בסי' קל"ט ובח"מ סימן ר"י ע"ע. והנה דברי התו' נראה לענ"ד דכוונתם דלא חזר בו מתירוצא קמא אלא אדרבה ס"ל דמכח תירוץ אמקום כרעי מטה לא קפדי אינשי שהכוונה לדעתן ז"ל דלהפחות בבעל עם אשתו קאמר ה"נ במה שתירצו תחילה ל"צ דגבוה עשרה הכוונה ג"כ דלהפחות בעל עם אשתו לא קפיד מכיון דאין כאן כי אם אויר ונוח תשמישתיה אמנם רבינו שהעתיק שהרי חלקה רשות לעצמה אכתי קשה דמלבד מה שהקשינו אם איתא נימא נמי הכי בכליו של לוקח ברשות מוכר ואפשר במה שנדייק עוד בדברי רבינו שכתב למטה שלה שהיא יושבת עליה דמשמע דבעינן שתהא יושבת עליה בשעה שזרק לה הגט דאין לומר דמ"ש שהיא יושבת עליה הכוונה שדרכה לישב עליה אף שעתה אינה עליה דאל"כ הו"ל לומר והיא יושבת עליה זה א"א בשום פנים דמה נשתנה שדרכה לישב עליה ללא לענין זה הא כיון שהמטה היא שלה אין להקפיד בזה לענין הגט כלל אלא ודאי בעינן שתהא יושבת עליה ממש וכיון שכן יקשה לנו מצד אחר א"כ למה בעינן שתהא גבוהה עשרה טפחים אלא נראה לומר דלכך נתכוון רבינו דכיון שהיא יושבת על המטה והיא גבוהה עשרה טפחים ה"ז מגורשת מפני שחלקה רשות לעצמה ואף דבעלמא כליו של לוקח ברשות מוכר אף דגבוה עשרה טפחים לא מהני הכא שאני שהיא יושבת עליה ואין דרך הבעל להקפיד ולהקימה ממנה וכיון שחלקה רשות לעצמה הרי היא כאילו היא בביתה או בחצרה לענין הגט מיהא היא מגורשת וכן תתפרש הסוגיא ג"כ לדעת רבינו משום דקשיתיה דלא אשכחן חילוק זה גבי מוכר ולוקח ואם איתא הו"ל לתלמודא לבארו בבבא בתרא ואז הוה א"ש דל"צ דגבוה עשרה כלומר וכבר ידענו הדין דבגבוה עשרה קנה אבל עכשיו שאומר סתם לא צריכא ודאי שהכוונה על מציאות זה דוקא והיינו טעמא מפני שהיא יושבת עליה דאם אינה יושבת עליה אף שחלקה רשות לעצמה לא מהני כיון שלא מצינו חילוק זה גבי מוכר ולוקח כן נראה לענ"ד בכוונת רבינו והמעיין יחוור הדברים: