מעשה רקח על הלכות גירושין ד:ז

המקרע וכו'. למ"ש הה"מ ז"ל עיין להפר"ח וס' ג"פ ז"ל שעמדו בדבריו ותירצו כוונת רבינו והוא פשוט:

גט שנכתב וכו'. מבואר בדברי רבינו דבעי שהעדים ידעו לשון הכתיבה וגם הכתיבה עצמה וק' דבפ"א דין כ"ג לא משמע כן גם מרן ז"ל תמה על רבינו דמה צריך שיכירו הכתיבה הא בקוראים לפניהם סגי כמ"ש שם וכבר הארכתי שם בס"ד ובמקומי אני עומד דרבינו כאן איירי בנכתב הגט בכתב א' והעדים חתמו בכתב אחר אמטו להכי לא סגי בקוראים לפניהם אלא בעינן ג"כ שיכירו כתיבת הגט לפניהם וכן משמעות הירושלמי שממנו הוציא רבינו דין זה והתם בפ"א דסגי בקוראים לפניהם היינו בכתיבת הגט וחתימת העדים שוה וכדמשמע מלשון רבינו שם ובס' בית שמואל א"ה סי' קכ"ט תירץ באופן אחר ע"ע: