מעשה רקח על הלכות גירושין ד:ו

חקק הגט וכו'. דף ך' ת"ר וכתב ולא חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהי עבד שיצא בכתב שע"ג טבלה ופנקס יצא לחירות אבל לא בכתב שע"ג כיפה ואנדופתרי אמר עולא אר"א ל"ק הא דחק תוכות הא דחק יריכות וחק תוכות לא ורמינהי לא היה כותבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב והא דינרי זהב תוכות הן כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דאלו התם תוכות הכא יריכות א"ל רבינא לרב אשי רושמא מחרץ חריץ או כוופי מכניף א"ל מחרץ חריץ איתיביה לא היה כותבו שוקע וכו' ואי ס"ד מחרץ חריץ הא בעינן מכתב וליכא כדינרי זהב דבולט ולא כדינרי זהב דהתם מגואי והכא מבראי ע"כ ורבינו הזכיר החילוק של חק תוכות לחק יריכות וגם כשהכתב בולט מבחוץ כמעשה הציץ אך לא ביאר הא דכיפה ואנדופתרי ופי' רש"י כיפה כעין כובע של צמר וכו' אנדופתרי תכשיט וכו' ואם רקמו עליהן אותיות הגט אינו כתב לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובין ע"כ ומדפירש דהוא מוטל על הבגד וכו' משמע דהיינו הרקימה ע"י מחט שנוהגי' בזמנינו וגם בהלכות עבדים לא מצאתיו כדברי רבינו והנה נמצא לרבינו בתשו' הובאה ברי"ו נ"ב ח"ב וז"ל מעשה במי שריקם בטליתו פרשת ויאמר וכתב השם ג' יודי"ן והוכיחו גדול העיר ולא קבל ממנו כתב הרמב"ם ע"ז וז"ל בתשובה מעשה זה חטא הוא ואינו נכון כלל משני טעמים הא' שאין לכתוב מן התורה פסוקים וכו' ואולי תאמר ה"מ שכותב על הספר בדיו אבל לחרותו בעצים או בזהב או לרקם בבגדים מותר דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה כדאיתא בגיטין וכו' ע"כ. ולכאורה דבריו תמוהין שרצה להשוות רקימה לכתיבה ומטי לה מהך סוגיא הלא נראה שהוא בהיפך דרקימה היינו אנדופתרי ואינה כתיבה כלל ובס' בני חיי י"ד סי' רפ"א כתב שכן הק' על רבינו מהרימ"ט א"ח סימן ג' והניחו בצ"ע והוא ז"ל תירץ דרבי' ס"ל דאנדופתרי שהוא ע"י מחט לא מקרי רקימה ודלא כפי' רש"י אלא רקימה הוי כעין מה שעושים ע"י צביעה וכמ"ש העיטור והערוך ז"ל ע"כ אלא שנתקשה שם מדברי רי"ו ששם הביא תשובת רבינו ובהלכות גיטין וכ"ד א"ב הביא אנדופתרי כפי' רש"י דהיינו רקימה ומכח זה לא יכול להליץ בעד רבינו ע"ע. ולעד"ן איני רואה שום קושי על רבינו שהרי דעת שפתיו ברור מיללו בפ"ח דכלי המקדש דף ט"ו שכתב וז"ל כ"מ שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד א' בפני הארוג וכו' ע"כ נראה מדבריו אלה דרקימה אינה אלא בדרך אריגה אבל ע"י מחט אין שמה רקימה אלא אנדופתרי וכיוצא והכי דייקי דברי רבינו שכתב שתהיינה הצורות הנעשות באריגה ולא אמר הנרקמות על האריגה אלא הנעשות באריגה משמע דר"ל שהם נעשות בשעה שאורגים הבגד ע"י אומנות ואף דבגמרא שם לא משמע הכי כבר כתבו ז"ל דאפשר דגירסא אחרת היתה לו לרבינו ולפי האמור רבינו לא חש להזכיר כאן דאנדופתרי לא שמה כתיבה דמלתא דפשיטא היא דדוקא רקימה על ידי אריגה היא ששמה רקימה והוי שפיר כתיבה ולפ"ז צ"ל דגם אותו מעשה שנשאל לרבינו והשיב דהיינו רקימה היינו כתיבה היינו על ידי אריגה דוקא ומה שהביא ראיה מגיטין לא קאי אלא אחריתה ולפ"ז תשובה מוצאת גם לרי"ו דבהלכות ס"ת הביא דברי רבינו דקאי ארקימה בדרך אריגה ובהלכות גיטין הביא אנדורפתרי שהוא ע"י מחט דאין זה כתב כלל ועם כי רואה אני שכח הדוחה אלים כמבואר מ"מ כדי להליץ בעד רבינו נראה לע"ד שניתן ליאמר והמעיין יבחר. ובענין הדפוס אי מקרי כתיבה או לא הדבר פשוט דלא הוי אלא חק יריכות ומקרי כתב לענין גיטין וכך כתבו כל האחרונים זלה"ה אמנם לענין סת"ם לא מקרי כתב משום דבעינן כתיבה תמה וכמ"ש ז"ל ומה שלא הזכיר רבינו בהלכות עבדים דחק תוכות פוסל בגט שחרור וכדמשמע מהברייתא הנ"ל דמלתא דפשיטא היא דכיון שכתב שם דאיתקש לגט אשה לענין כתיבה מינה דחק תוכות לאו כתיבה היא ובספר ל"י נר"ו הניחו בצ"ע ונראה לענ"ד פשוט: מעתה עת לדבר במעשה הציץ דרבינו פ"ט דהלכות כלי המקדש כתב תחילה דעושה טס של זהב וכו' וכתוב עליו שני שטין קדש לה' וכו' דמשמע דכותב ממש קאמר ושוב כתב חופר את האותיות מאחריו והוא מדובק על השעוה עד שפולט וכו' ע"כ ומכיון שביאר אופן עשייתו שהוא ע"י חפירה מצד פנים ופולט מצד חוץ נראה דכוונת מ"ש לעיל וכותב עליו שני שטין לאו כתיבה ממש קאמר בדיו וכיוצא אלא על חפירה שכתב אח"ז קאמר והכי מסתברא שהרי בצווי מעשה הציץ לא נזכר כתיבה כלל אלא ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה' אלא דבעשיית הציץ כתוב ויעשו את ציץ נזר הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פ"ח וכו' נראה שבא להורות שזה הפתוחי חותם נקרא כתיבה האמנם מרן ז"ל כתב שם וז"ל צריך לכתוב בו אותיות משום דכתיב ויכתבו עליו מכתב וצריך שיחפור מאחריו משום דכתיב ופתחת עליו פ"ח עכ"ל נראה שהבין בדברי רבינו דבעינן תרתי כתיבה וחריתה וא"כ יקשה דכיון שסופו לחפור הך כתיבה למאי מהני כיון שהאותיות היו בולטות על ידי חפירה ועוד כיון שכתב רבינו שהיה מדובק על השעוה מעתה כשיחפור בדוחק עד שיהא פולט בהכרח תפסל הכתיבה ועוד תמיהא גדולה דהיאך יכול לכוין שתבא החפירה מכוונת ממש לכתיבה שתחתיה וזה דבר פלא לענ"ד ועוד דבגמרא לא הוזכר זה ומלבד כל זה סוגיא דידן היא הפך זה להדיא שהרי הקשה איתיביה לא היה כתבו שוקע אלא בולט כדינרי זהב ואי ס"ד מחרץ חריץ הא בעינן מכתב וליכא וכו' ואם נפרש דכוונת מר"ן דבעינן כתיבה וגם חפירה מאי פריך תלמודא הא בעינן מכתב הול"ל הא בעינן פ"ח ומכ"ש אי הוה פריך מפיתוחי חותם לא הוה פריך מידי דמי הגיד לו דבפיתוחי חותם בעינן כתיבה וגם רש"י ז"ל פירשו הא בעינן מכתב פ"ח כלומר דפיתוחי חותם קרי רחמנא כתיבה ובהכי ניחא הפסוקים דאתא לאשמועי' דפ"ח הוי כתיבה תמה והיינו דקאמר ויכתבו עליו והדר מפרש דהך כתיבה היינו מכתב פ"ח וגם דברי רבינו שם הכי מוכחי שהרי כתב בדין ז' וז"ל ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם ונמצא כותב על האודם ראובן וכו' הרי להדיא דלחפירה קרי לה כתיבה ואולי יש לכוין דברי מרן ז"ל עפ"י כוונה זו דמוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין: