מעשה רקח על הלכות גירושין ד:ה

היה הגט חקוק על הטבלה וכו'. בעיא דרמי בר חמא שם דף ך' ומסקנא כדברי רבינו והוא גורס אעפ"י שיוצא מתחת ידה וכגירסת הרא"ש ז"ל ומדברי הגמרא נראה שהיא צריכה להקנות הטבלה לבעל תחילה אלא שנחלקו הפוסקים ז"ל אם צריכה להקנותו בפי' או דילמא רבנן אקנינהו ניהליה דומיא דכלי הכתיבה דאמרינן התם דרבנן אקנויי אקנינהו לבעל דהפקר ב"ד הפקר. ורבינו שסתם נראה שכן הוא דעתו וכ"כ מהרש"ך ז"ל אמנם הפר"ח סי' קכ"ד כתב עליו דאינו מוכרח ואני הצעיר לא ידעתי למה אינו מוכרח הרי סתמיות דברי רבינו מוכחי אנפשייהו וגם בפרק הקודם דין ט"ו כתב דין האשה כותבת את גיטה ולא ביאר ע"מ שתקנה לבעל תחילה וכו' גם מ"ש הפר"ח שם דאי לא אקני ליה אינה מגורשת והכי נקטינן דמשמע דאם נישאת תצא והבנים ממזרים אין נראה כלל ופוק חזי מאי עמא דבר דאפילו במצות לולב דקפיד קרא ולקחתם לכם משלכם לא נמצא מי שיתן לחבירו הלולב ויאמר לו בפי' הרי הוא לך במתנה וכן במצות ציצית וכיוצא וכיון שכן מה נשתנה גט מכל הני ואדרבה בגט לא בא מבואר בפסוק שיהא שלו כמו שאר מצות דכתיב בהו לכם ואפ"ה לא נהגו לומר כן בפי' ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר: