מעשה רקח על הלכות גירושין ד:ב

על הכל כותבים וכו'. בגמרא שם מוכח דלחכמים דקי"ל כוותייהו אף על האוכלין יכול לכתוב הגט דספר לא אתא אלא לסיפור דברים ואפשר שרבינו לא חש לבאר מכיון שכתב על הכל כותבין ומה גם שבדין הבא כתב על העלין ולא פירש א"כ היינו אוכלין וכו' ולמ"ש רבינו והוא שיתננו לה בעידי מסירה דמשמע דעידי חתימה לא סגי נראה טעמו משום דבפ"א כתב דאם חתמו בו עדים כשרים אף שמסרו לה בינו לבינה כשר ויש מן הגאונים מי שהורה שהגט פסול וכיון שראה רבינו סברת הגאונים שפסלו כשבא לדין כותב על דבר שיכול להזדייף לא רצה להקל כ"כ כיון שבאמת יש לחוש שוב ראיתי להרב ג"פ ז"ל שהאריך הרבה בדין זה וצ"ע: