מעשה רקח על הלכות גירושין ד:יז

במה דברים אמורים וכו'. כתב ה"ה ז"ל דהוכרח רבינו לחלק בין עידי חתימה לעידי מסירה לפי מ"ש לעיל דאם כתבו על דבר שיכול להזדייף כשר בעידי מסירה וכן סבור בנקרע שתי וערב וכן נראה מהירושלמי שהקשו על המשנה שאמרו ועל העלה של זית ולאו כמקורע הוא ותירצו אמר ר' זעירא תני בונא בר שילא אפילו לא כתב אלא אני פלוני מגרש את אשתי כשר ע"כ. ולכאורה דבריו תמוהים דמה ראיה מייתי מהך ירושלמי לנקרע קרע ב"ד שיהא כשר בעידי מסירה הרי כשהקשו בירושלמי ולאו כמקורע הוא הכוונה מבוארת דעל העלה של זית דקתני מתניתין ודאי דעל עלין הרבה קאמר דבעלה אחד קטן הוא מהכיל כל הגט וא"כ הרי הוא מקורע מתחילת כתיבתו ולזה תירץ לו דאפי' לא כתב אלא אני פלוני מגרש את אשתי פלונית סגי מן התורה (והיינו עם הרי את מותרת לכל אדם) ואף אם נאמר דכוונת הירושלמי לדעת ה"ה היינו לומר שהה"נ שכתב כל הגט בכמה עלין אך בעלה אחד היה כתוב עיקרו ותוקפו של גט דהיינו התורף ובהכי איירי מתניתין ומינה יליף ה"ה לדעת רבינו שאף אם נקרע כשר בעידי מסירה מ"מ ק' דקרע ב"ד מנ"ל וכבר ראיתי למהר"א ששון סי' ל' שנדחק בזה וס' התרומות ע"ע ולעד"ן דכוונת הה"מ לפרש הירושלמי כמ"ש אלא שכוונתו דכיון דאפילו לכתחילה דהיינו מתחילת הכתיבה מהני ע"י עידי מסירה א"כ גם בקרוע ש"ו דין הוא שיוכשר ע"י עידי מסירה ודו"ק:

או שהיה קרוע ש"ו כשנתן לה בפניהם. בנ"א כתוב כשר כשנותן לה בפניהם וכן עיקר: