מעשה רקח על הלכות גירושין ג:ד

וכל גט שכתבו וכו'. הסוגיא דגיטין דף כ' (כאן נשמט) כתוב בשם ר"י דאף דאמרי' התם דכתב העליון אינו כתב ה"מ כשאינו מתקן כלום אבל בכותב השם שלא לשמו וכן גבי גט כשמעביר עליו הקולמוס לשמו חשיב כתב העליון כתב לכ"ע וזה נמי הוי הפך דברי הה"מ ז"ל והנה ראיתי בס' לחם יהודה נר"ו שרצה להסביר דברי הה"מ מהאיך סוגיא דף י"ט דאמר שמואל עדים שאין יודעין לחתום רושמין להם באבר ופריך באבר ס"ד והתני ר"ח כתבו באבר וכו' כשר ופירש"י וכיון דכתב גמור הוא הו"ל כדיו ע"ג סיקרא דקאסרי' לעיל ע"כ והקש' נר"ו דמאי ק' ודילמא שמואל סבר כמימרא קמא דר"י דמעביר דיו ע"ג סיקרא בשבת חייב ועוד דילמא שמואל ס"ל כר' יהודה דאהניא העברת קולמוס וכו' אלא צ"ל דסתמא דש"ס ס"ל דאין לדמות גט לא לשבת ולא לס"ת וכו' וא"כ הך סוגיא פליגא אדר"ח וכו' ואתי שפיר מ"ש בה"ש דהמעביר דיו ע"ג סיקרא חייב וכו' כמימרא קמא דר"י ולאו מטעמיה ואתי שפיר נמי להה"מ וכו' ע"כ. ותמהני עליו טובא דכיון דר"י ביאר דעתו דמאי דמחוייב בכתב עליון גבי שבת אינו אלא להחמיר כמ"ש וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ופירש"י שאלו היה בהמ"ק קיים לא היה מחייבו קרבן מחשש חולין בעזרה מעתה מבואר דגט ושבת שוין ומנ"ל לומר דשמואל פליג עלה ומכ"ש דסתמא דש"ס וגם דברי רש"י דייקי שכתב דקאסרינן לעיל ולא כתב דמחייבינן לעיל והרבה יש להשיב על דבריו אך א"ץ להאריך כי האמת יורה דרכו ע"ע ויותר תמהתי דאיך לא ראה דברי התוס' שם שכתבו הפך כל דבריו לגמרי ולההיא דרבינו בה"ש ל"ק דהוא ז"ל העתיק דברי הגמרא דקאמר חייב ודו"ק: