מעשה רקח על הלכות גירושין ג:א

כל גט שלא נכתב לשם האיש המגרש ולשם האשה וכו'. דברים אלו מגומגמים הרבה חדא דהיכן מצא רבינו דבעינן שיכתב לשם האיש הרי בגמ' לא אמרו אלא לשם האשה מדכתיב קרא יתירה וכתב לה לשמה ותו דמנ"ל שאם נכתב לשם האשה ולא נכתב לשם האיש שהוא בטל מן התורה שהרי בחדא מחתא מחתינהו ותו דאם איתא כשבא לפרש הענין כיצד וכו' הי"ל להביא ג"כ מציאות שנכתב לשם האשה ולא לשם האיש והן אמת שדבריו לקוחין מן המשנה דגיטין דף כ"ד דמייתי לכולהו הנך חלוקות שהזכיר רבינו אך שם אמרו כל גט שנכתב שלא לשום אשה פסול כיצד וכו' הרי דלא באה המשנה לפסול אלא שנכתב שלא לשם האשה המתגרשת ובס' מכתב לאליהו ז"ל שער א' ראיתי שכתב תחילה דכוונת רבינו בלשם האיש דהיינו עפ"י צוויו ושוב דקדק דממ"ש רבינו לקמן דין ז' וז"ל מפני תקנת סופר התירו וכו' ויניח מקום האיש ומקום האשה וכו' כדי שיכתבם לשם האיש ולשם האשה וכו' כנראה דצריך שיכתוב התורף לשם שניהם ולפי זה אתו דברי רבינו כפשטן דגם שם האיש שוה לשם האשה דבשניהם בעינן לשמה וכו' ע"כ ולפ"ז יקשה עליו (כאן בלוי) סופר וכו' לא מכרעא מידי לשיסבור רבינו דבעינן לשמו כלשמה דההיא בלכתחילה היא (כאן חסר) אבל שיהיה בטל מד"ת אם נכתב שלא לשם האיש זה לא שמעינן (כאן חסר):