מעשה רקח על הלכות גירושין ב:כ

מי שהדין נותן שכופין וכו'. היינו אותם שהזכיר ז"ל בפ' כ"ה דהל' אישות דין י"א וי"ב וכן חייבי לאוין וכיוצא וכ"כ בפי' המשנה ומ"ש בכל מקום ובכל זמן היינו מדאמרינן פ' המגרש (גיטין דף פ"ח) אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות ומ"ש מכין אותו עד שיאמר רוצה אני הכי תנן בערכין חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם אעפ"י שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ובגמ' תנו רבנן יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופסקה רבינו פי"ד דמעה"ק דין י"ז כלשון המשנה ממש ולכאורה משמע דה"ט משום דכתיב לרצונו להכי בעינן עד שיאמר רוצה אני וגם בגיטי נשים כתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו דמינה ילפינן דאינו מגרש אלא לרצונו כמ"ש רבינו פ"א דין ב' ולפ"ז תתורץ השגת הראב"ד רפ"ד דהלכות אישות שכתב רבינו שהאיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ ה"ז מקודשת והשיג עליו והוא שיאמר רוצה אני ולפי האמת אין כאן השגה דלא בעינן שיאמר רוצה אני אלא היכא דגלי קרא כמבואר אכן קשה מההיא דפ' הכונס (בבא קמא דף ס"ב א)"ל רב אדא בריה דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ל"ק הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ע"כ משמע דגם בשאר אונסין כגון מכר אף דלא גלי קרא שיהא לרצונו מ"מ בעינן שיאמר רוצה אני והרל"מ ז"ל הקשה קושיא זו כאן על הה"מ רפ"ד דה' אישות והניחו בצ"ע ולא ידעתי למה ליה להקשות להה"מ כיון דרבינו פ"ב דה' מכירה כשהביא דינו של רב הונא לא הזכיר שצריך שיאמר רוצה אני וטפי הו"ל להקשות כן על רבי' גופיה והנה ראיתי שם שנתעורר ז"ל בקושיא זו על רבינו ונדחק בדבר ע"ע. אך לעד"ן הדבר ברור כשמש דבפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) אמר רבא הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני ולא אמרן אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא וכו' ולא אמרן אלא דלא ארצי זוזי וכו' ולא אמרן אלא דלא הו"ל לאשתמוטי וכו' והלכתא בכולהו דהוו זביניה זביני דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תליוה וקדש קדושיו קדושין ע"כ הרי דבכל הנך פרטי דקאמר רבא לא הזכיר הא דרוצה אני וגם ההלכתא וכו' דקאמר סתם תלמודא לא הזכירו כלל ונראה דה"ט מפני שלעיל מינה כשרצו להביא סייעתא להא דרב הונא וכו' ודחי ליה מסיק תלמודא אלא סברא הוא דאגב אונסיה גמר ומקנה ע"כ דר"ל בלבו הוא גומר למכור אף שהוא מכח האונס וכיון שכן לא בעינן שיאמר דוקא רוצה אני ואף את"ל דההיא דפ' הכונס פליגא ההא הא קי"ל סוגיא בדוכתה עדיפא מלבד שי"ל עוד דל"פ וה"פ דכי מתרץ ליה חמסן לא יהיב דמי כוונתו דלא יהיב כל דמי השווי דלהכי איקרי חמסן שהוא נגזר מגזלן וקרוב לו אלא שהמקשה לא הבין כן ולכך הקשה לו מתלויה וזבין וכו' ולפי שיטתו השיבו שיש לחלק בין אמר רוצה אני ללא אמר אכן לפי האמת אף בתליוה וזבין לא קפדינן בהכי ודוק כי הוא מתוק מדבש:

ואם הכותים מעצמן אנסוהו וכו'. לכאורה נראה דר"ל שלא ציוו להם הב"ד על הדבר הזה אלא הם מעצמן לאיזה סיבה או שהאשה נתרעמה בפניהם אז הוא פסול הא אם כפו אותו ע"י צוויים של דייני ישראל אף אם לא אמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך כשר וא"כ קשה דיוקא דסיפא אדיוקא דרישא כמבואר והטור ז"ל כתב בשם הרמ"ה דדוקא בעשה מה שב"ד ישראל אומרים לך וכו' אבל אם גוים כפו אותו אעפ"י שישראל אומרים לו לכופו פסול ול"נ לא"א וכו' ע"כ באופן שיש מחלוקת בדין זה והרב"י כתב שדעת רבינו כדעת הרא"ש דכיון שישראל א"ל לכופו אפי' אם הגוים אומרים ליתן גט כשר ואף שאין זה מבואר בדברי רבינו מ"מ כבר הורה זקן:

שאין אומרים אנוס וכו'. הרמ"ך. ודעת רבינו לחלק בין מכר ומתנה לגט משום דבגט בין כדין בין שלא כדין כיון שהב"ד הם שכפו אותו לדבר זה הרי רמיא עליה מצוה דלא תסור אפי' אם אומרים לך על ימין שהוא שמאל משא"כ במכר ומתנה שאין כאן שום מצוה אלא דעכ"פ צריכין אנו לומר דמ"ש כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן לדוגמא בעלמא נקטיה דהא מבואר בדברי רבינו פ"י דה' מכירה דאם אנסוהו למכור מכירתו מכירה משא"כ במתנה וכאן השוה אותם ועוד שהוא הפך מ"ש שם אלא ודאי דלדוגמא בעלמא נקט להו להשמיענו הטעם דשלא כדין נמי אינו אלא פסול וכ"מ להרל"מ:

ואם הכותים אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט. מרן ז"ל הקשה על רבינו דהו"ל לפסוק דכדין ע"י כותים לפחות ס' מגורשת מכח דברי רנא"ש וכו' ע"כ. ולעד"ן דרבינו ס"ל כרב משרשיא ואף דהכא אמרו בדותא היא מאחר שקיימו דבריו בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ח) ש"מ דהלכתא היא תדע עוד שהקשה מדבריו וכו' ומעתה הקושיא שהק' בגיטין דף פ"ח ונהוי שלא כדין כישראל ולפסול וכו' התירוץ הוא מבואר עפ"י דברי רבינו כאן שכתב לא היה הדין נותן וכו' ה"ז גט פסול כלומר דמה"ת הוא כשר משום דכיון שהם ב"ד אף שטעו אין לך אלא שופט שבימיך וא"כ עכ"פ איכא מצוה לשמוע דבריהם משא"כ ע"י כותים כיון שהוא שלא כדין אין בו שום מצוה ואף מן התורה אינו גט ובזה יתורץ הכל ושלי"ת שכיוונתי לדברי הרל"מ ז"ל: