מעשה רקח על הלכות גירושין ב:ה

וצריך שיאמר הבעל וכו'. רבינו כפל דבר זה שהרי סיים שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכותבו אפ' שנתכוון לכלול קו' המפרשים ז"ל דאמאי השמיט ז"ל דין אמר לשנים תנו גט לאשתי שהם צריכין לכתוב ולחתום ואם אמרו לאחרים הרי הגט בטל וגם דין אומר לג' תנו דאפליגו בה ר"מ ור"י ופסק ז"ל בפי' המשנה כר"י דהם עצמם צריכים לכתוב ולחתום ואם אמרו לאחרים משמע דהוי הגט בטל והניחו בצ"ע אך לעד"ן כנז' דמש"ה כפל רבינו הדברים לאשמועינן דכל היכא דכתבו וחתמו בלא ציווי הבעל בין שאמר לעדים כתבו בין שאמר לעדים תנו הוי הגט בטל שכל עוד שעשו בלא ציוויו הוי הגט בטל. גם השמיט רבינו ההיא דשמואל דאמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו תצא והדבר צריך תלמוד ע"כ ומדקאמר תצא משמע דהוי גט בטל ואפשר כמ"ש שהרי רבינו דייק בלשונו שהרי כתב מי שלא א"ל הבעל לכותבו הרי דקפיד גם על כתיבת גופו של גט ולפי דברי רבינו תתורץ ג"כ תמיהת הרש"ך ז"ל על הרב"י סי' ק"ך שהק' על הטור במ"ש כתבו וחתמו וכו' דעדיפא מינה הו"ל למנקט באם א"ל תנו וכו' דלרבינו אין כאן קו' כנז"ל אך להטור שפירש דאפי' אמר לג' שיש עליהם תורת ב"ד וכו' ק' ועוד שאין לשון רבינו כלשון הטור כדי שנאמר דה"ל להק' גם על דברי רבינו. אך דברי הה"מ נתקשו אצלי הרבה שהביא ההיא דתנו וכו' והא דשמואל בדין הב' דאמר לשנים או לג' וכו' דמשמע דבאותו דין נכללו אלו ואם נאמר כן ק' טובא ששם כתב רבינו שהוא פסול ובשלש אלה משמע מהגמ' שהוא בטל דמילי לא ממסרן לשליח והה"מ הביא ההיא דשמואל שאמר תצא וכתב עליו וכן הלכה ומדקאמר תצא פשיטא ודאי שהוא גט בטל כמבואר בדברי רבינו רפ"י ועיין מה שאכתוב עוד שם בע"ה: