מעשה רקח על הלכות גירושין ב:יג

בריא שאמר וכו' ספק הפיל עצמו וכו'. הרמ"ך וכבר מרן ז"ל כתב דנפל מיד קאמר כמ"ש ברישא וכן הסכימו המפרשים ז"ל עיין להרב מכתב לאליהו דף י"ב וע"ע להרל"מ במ"ב והפר"ח במים חיים:

וכן מי שהיה מושלך וכו' והוא שידעו וכו' ואעפ"י וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור מנא ליה הא דקאמר והוא שידעו אותו דבגמ' לא מצינו דבר זה ועוד מה היא הודעה זו והנה הה"מ ז"ל ציין מההיא דתנא דבי ר"י בשעת הסכנה כותבים אעפ"י שאין מכירין וכו' משמע דר"ל אעפ"י שאין מכירין אבל לעולם בעינן שידעו לפחות ותתורץ ק' הרל"מ ז"ל שהק' דמנ"ל לרבינו והוא שידעו אותו והניחו בצ"ע ומרן ז"ל הביא ממתני' דסוף יבמות מעשה בצלמון וכו' ולא ידעתי למה הביא משנה זו ע"ד רבינו כיון דדעת של רבינו הוא מבואר ממתני' דגיטין וכמ"ש הוא עצמו אח"ז שנרגש למה לא הביא רבינו ההיא דחזו ליה בבואה דבבואה לצאת מחששא דדילמא שד הוא מפני שרבינו סבר דכי מייתי ההיא דתנא דבי ר"י אכולהו קאי וכלומר דליכא למיחש לשד כלל אך עדין לא ידענו מה היא הידיעה הזאת דהן אמת דלפי זה כיון שההברה היא בט"ע כמ"ש מדברי רבינו מעתה הידיעה היא שיודעים שיש שם זה בעיר א"נ שיודעים אותו ממש אך אין להם ט"ע גמור במראהו ותוארו וכל זה אם נאמר דרבינו לא חייש לשד כאמור אמנם אם נאמר דחייש אלא דס"ל כדעת הגאון שהביא מרן פי"ג שכתב דהאידנא לא בקיאי' בבבואה דבבואה וכו' יראה דלעולם חיישי' לשד וא"כ מ"ש רבינו והוא שידעו אותו היינו ע"י שהעלוהו ונצטרך לדחוק דמ"ש רבינו ואעפ"י שהעלוהו ולא הכירוהו הכוונה שצריך עכ"פ להעלותו וכן כתב מוהרח"ש דף ז' וס' מכתב מאליהו דף י"ב ע"ש אך האמת נראה דאם איתא אף לפי דרכם לא הו"ל לרבינו לכתוב אף על פי שהעלוהו וכו' אלא אעפ"י שכשהעלוהו וכו' דהוה משמע טפי דההעלאה צריכה עכ"פ ועוד דאם זאת היתה כוונת רבינו הו"ל לפרש דבריו ותו דהרי ידוע שצריכין לכתוב הגט וליתנו לאשה קודם שימות דהא אין גט לאחר מיתה ובשלמא אם נפרש דאעפ"י שהעלוהו שכתב רבינו היינו שאירע כן דרך מקרה אתי שפיר אבל אם נאמר שהאעפ"י הוא נמשך לעיל והוא דרך תנאי דוקא לא יתישב הלשון כלל מבואר דהא עכ"פ צריכין לכותבו קודם שיעלוהו ודו"ק והן אמת שלא נדחקו הרבנים הנ"ל בזה אלא מתוך קו' וכו' מ"מ יותר נראין דברי מרן ז"ל:

אפילו נשחטו בו רוב הסימנין וכו'. מימרא דר"י א"ש דף ע' שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר וכו' וכתבו התוס' כגון שאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו וכו' ע"כ משמע דלשון ואמר דקאמר ל"ד דהא א"א לו לדבר כלל אמנם ק"ק למה לא כתב רבינו שנים או רוב שנים כלשון שמואל והרל"מ ז"ל תירץ דכיון שכתב רוב שנים ה"ה כולן דרובו ככולו ע"כ אך אכתי קשה דבפי"ג דין י"ז כתב או ששחטו שני סימנין או רובן הרי שהש"ס הזכיר שניהם ואולי שרבינו ידע מחכמת הרפואה שרחוק הדבר דבנשחטו שני הסימנין יוכל אפילו לרמוז ולכך לא הזכירו כאן: