מעשה רקח על הלכות גירושין ב:יב

במד"א בבריא אבל במסוכן והוא אדם שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו מיד. הרמ"ך ביאר דבריו דבגיטין די"ג אמתניתין דהאומר כתבו גט זה לאשתי וכו' אמרו בגמרא טעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו אין נותנין ושכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש ויוצא בשיירא רש"ז אומר אף המסוכן מתקיף לה רב אשי ומאן נימא לן דמתניתין רש"ז היא דילמא רבנן היא ע"כ מוכח להדיא מהך סוגיא דאף דרש"ז נקט מסוכן לאו דוקא דהוא הדין שכ"מ דאם המסוכן דוקא אמאי דחי רב אשי ודילמא רבנן היא כלומר דלדידהו בין מסוכן בין ש"מ צריך

שיאמר תנו אכתי נימא לעולם רש"ז היא וכי אמר רש"ז דאצ"ל תנו דוקא במסוכן והוא שקפץ עליו החולי וכו' כדברי רבינו אבל ש"מ שלא קפץ עליו אלא שנחלה כדרך כל הארץ אף שהוא ש"מ צריך שיאמר תנו ואתייא מתניתין בשופי לרש"ז וא"כ מהך סוגיא קשה טובא לשיטת רבינו ואף שרבינו שפירש דמסוכן היינו שקפץ עליו החולי הוציאו מהירושלמי שכן אמרו שם מ"מ גם הירושלמי לא פליג אגמרא דידן שהרי אמרו שם דאף דרש"ז נקט מסוכן דהיינו בקפץ עליו החולי מ"מ לאו דוקא קאמר אלא ה"ה חולה סתם לרש"ז דאין צריך שיאמר תנו ומה בין חולה למסוכן וכו' ר"ל דמאחר דלרש"ז הדין שוה בין לחולה בין למסוכן אמאי נקט מסוכן ומתרץ דבא לאשמועינן דמסוכן היינו שקפץ וכו' וכשאמרו בירושלמי דהלכה כרש"ז היינו בין בחולה בין במסוכן ונמצא דבין הבבלי ובין הירוש' שוין לרש"ז בין קפץ עליו החולי בין לש"מ אין צריך שיאמר תנו ואמאי כתב רבינו המסוכן דוקא והוא שקפץ וכו' דמשמע דבשכיב מרע שלא קפץ עליו החולי לא והנה באמת הוא דגם בפרק מ"ש דקמ"ו מדמה הך מסוכן דרש"ז לש"מ ונתחזקה הקושיא יותר על רבינו ותו דבגיטין דף ס"ו אמר רב הונא גיטו כמתנתו וכו' מה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מניה ופירש"י גיטו דש"מ וכו' ע"כ ובפ"ח דה' זו"מ דין כ"ג כתב רבינו וז"ל ש"מ שצוה מחמת מיתה כגון שהיתה דעתו נוטה שהוא מת וכו' והמפרש בים והיוצא בשיירא והיוצא בקולר והמסוכן והוא שקפץ עליו החולי והכביד עליו חליו כל אחד מארבעתן כמצוה מחמת מיתה וכו' ע"כ וידוע דטעם הדבר שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וא"צ קנין הוא כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין כמו שכתב דין ב' וכיון שכן דין הוא שנדמה ש"מ למסוכן גם בגט דכי היכי דבמסוכן והנך דתני בהדיה אף שלא אמר אלא כתבו אנו דנין שודאי כוונתו שיכתבו ויתנו כך בסתם ש"מ שאנו רואין להדיא שדעתו נוטה שהוא מת יש לומר שה"ה והה"ט ואם כן צ"ל דרבינו נקט מסוכן וכו' לריבותא שאפילו שהיה עכשיו בריא גמור ופתאום הוא שקפץ עליו החולי אפ"ה באומר כתבו סגי ומכל שכן ש"מ שנחלה מקודם וכו' א"נ יש לומר דהעתיק לשון המשנה דלא קתני אלא מסוכן והה"נ דה"ה ש"מ וסמך עצמו למ"ש בהלכות זו"מ וגם סמך עצמו למ"ש במד"א בבריא וכו' משמע דבבריא דוקא הוא דבעינן כתבו ותנו אבל בש"מ פשיטא שאין הדין כן דאל"כ הך במד"א הוא מיותר והכי הול"ל המסוכן וכו':