מעשה רקח על הלכות גירושין יג:כה

יצא עכו"ם וישראל וכו'. כתב ה"ה ז"ל דהרשב"א ז"ל השיב על דברי רבינו מההיא דמאן איכא בי חיואי וכו' ומההיא דאמר טבע חסא כלומר דאף שלא אמרו קברתיו מהימני וכתב עליו ה"ה וז"ל ואני אומר שאף שרבינו סבור שאין צריך הכותי המל"ת ואומר מת פלוני שיאמר קברתיו וכן מבואר בדבריו למעלה שכתב היה הכותי מסיח ואומר או לו לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה וכ"כ אפילו היה הכותי הוא שהסיח לפ"ת ואמר טבע פ' בים הגדול ונשאת על פיו ולא תצא עכ"ל הקושיא מבוארת בהא דמייתי מהא דטבע פ' בים להוכיח דבהזכרת שמו אין צריך שיאמר קברתיו ביבשה דהתם אם נשאת לא תצא משום דרוב הנטבעים מתים ומשום הטביעה דינם הכי אבל ביבשה אף בהזכרת שמו צריך שיאמר קברתיו וכ"ה במש"ל ז"ל ונדחק בתירוצו ע"ע ולעד"ן דה"ה ז"ל לא נתכוון בהא דטבע פ' בים אלא כלפי הרשב"א שהקשה על רבינו מההיא דמאן איכא בי חיואי ומההיא דטבע חסא וכו' ולכך הביא תחילה מההיא דפסק רבינו דין י"א אוי לו לפ' שמת וכו' כיון שהזכיר שמו אף שלא אמר קברתיו סגי ליה ולההיא דטבע חסא וכו' הביא דברי רבינו שבדין כ' וכוונתו להוכיח דלהיותו בים לכך אם נשאת לא תצא משום דרוב הנטבעים למיתה אבל לכתחילה לא תנשא משום דבים בעינן שיאמר ג"כ וקברתיו משום בדדמי הא ביבשה סתם דאין לנו לחוש לבדדמי אף בלא קברתיו נאמן כיון שהזכיר שמו וזה הוא מוכרח ג"כ מצד אחר כי היכי דלא תקשי מההיא דאוי לו לפ' וכו' וכיון שכלפי דברי הרשב"א ז"ל הביאו הרב ז"ל אין בו שום תפיסה כמבואר למעיין גם מתוך דברי הר"ן והריב"ש שהביא מרן ז"ל מוכח הכי שהרי כתבו דאין ספק שכל שהכותי הכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואפי' לדברי הרמב"ם שכ"כ הוא ז"ל וכל כיוצא בזה בפ' אחרון מה"ג וכו' ע"כ: