מעשה רקח על הלכות גירושין יג:כג

ראו אחד וכו'. ה"ה ז"ל נתקשה בדברי רבי' שלא נתבאר לו למה לא הזכיר ענין בבואה דבבואה האמור בגמרא נראה מפני שהוא סבור שכשתירצו בגמרא בשעת הסכנה וכו' לא חזר בו מתירוצו הראשון דחזו ליה בבואה דבבואה וכשיטת הרי"ף ז"ל שכת' וז"ל ולא חיישינן דילמא צרה היא דתנא דבי ר"י בשעת הסכנה וכו' וזה נראה ג"כ טעמו של מרן ז"ל שביקש להליץ בעד רבינו מפני שראה דברי הרי"ף ז"ל אך האמת יורה דרכו שרבינו ס"ל דלפי מאי דמתרץ דמפני הסכנה וכו' אין אנו צריכין לחששא דשד כלל וכדברי מרן ז"ל. והרל"מ ז"ל הוסיף להק' דלמה השמיט רבינו ההוא מעשה באחד שעמד על ראש ההר וכו' והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו דהוי רבותא טפי ממצאו אדם ולא הכירוהו שכתב רבינו ז"ל וכו' ע"ש. ולעד"ן מבואר הדבר דרבינו קשיתיה בסדר המשנה דתחילה היה לו לסדר ההיא דמעשה בצלמון שמצאו אותו אלא שלא הכירוהו ושוב היה לו לאשמועינן חידוש יותר מן הראשון שאפילו שלא מצאו שום אדם השיאו את אשתו אלא ודאי נראה שיותר חידוש הוא בלא הכירוהו ממה שלא מצאו שם שום אדם דבלא מצאו שום אדם בע"כ תלינן בסתמא שהוא הוא כיון שלא מצאו כלל ולשד לא חיישינן כלל לפי התירוץ האחרון כנז"ל אך במצאוהו ולא הכירוהו גרע טפי דהוה אמינא שצריכין בהכרח להכירו כיון שהוא לפניהם דהוי מקוה חסר לפנינו מחמת ההכרה אלא ודאי דס"ל לרבינו הקדוש דזה הוי רבותא טפי ואמטו להכי איחרו בסדר המשנה ולכך רבינו הביא זה דהוי הרבותא האמיתית ומכ"ש כשלא מצאו שום אדם וכבר כתבתי הנלע"ד בפ"ב בההיא דמושלך בבור וכו':