מעשה רקח על הלכות גירושין יג:כא

מצאוהו הרוג וכו'. כתב ה"ה וכבר כתבתי בהל' גזילה ואבידה שיש מיני סימנים מובהקים ביותר שהם מן התורה בכ"מ ואף כאן מעידין עליהם וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן מוכיח בסוגייא כאן בביאור דאמר הכא בשומא סי' מובהק קא מיפלגי דת"ק סבר שומא לאו סי' מובהק הוא אלמא בסי' מובהק לא פליגי ורבינו לא נתכוון בכאן אלא לסימנין שמחזירין עליהם אבידה ואעפ"כ אין מעידין עליהם בכאן עכ"ל. הנה הך מלתא דרבא דאיתא בפ' האשה בתרא א"ד אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן והכא בשומא סי' מובהק הוא דקמיפלגי וכו' משמע שכך פוסק רבינו דסי' מובהק אינו אלא מדרבנן וקשה דבפ"ג הכשיר רבינו בנקב בצד אות דמשמע דאף באיסור דאשת איש סי' מובהק הוא דאורייתא ולכאורה אפשר עמ"ש רש"י ד"ה סי' מובהק הוא ואע"ג דסימנין דרבנן כי האי סימנא סמכינן אפי' אאיסור דאורייתא ע"כ. והנה כבר ידוע מ"ש ה"ה בפרק י"ג דגזילה ואבידה ומרן ז"ל בפרקין שלדעת רבינו ג' מיני סימנים יש א' הוי סי' מובהק ביותר כגון נקב בצד אות וכיוצא שזה אפי' באיסור א"א מהני והב' סי' חשוב כגון מדת ארכו ורחבו ומשקלו ובאלו מחזרינן אבידה אבל באיסור א"א לא מקילינן והג' הם סימנים גרועים כגון חוורי וסומקי ארוך וגוץ וכו' שאפי' אבידה אין מחזירין וכו' ע"כ. אך קשה דגבי מ"ש רבי' וז"ל הסופרים המובהקים סומכין עליהם ודנין על פיהם בכ"מ דין תורה והמדה והמשקל והמנין או מקום האבידה סימנים מובהקים הם עכ"ל. וכתב שם ה"ה וז"ל אסימנים המובהקין סומכין וכו' דין תורה פסק רבינו כמ"ד סימנין דאוריי' ובעייא היא באלו מציאות וסובר הרב ז"ל דדעת רבא דאמר את"ל סימנין דאורייתא הכי ס"ל וכו' ע"כ. וזה נראה הפך ממ"ש כאן שהרי אם הן דאורייתא למה אינן סימנים לענין א"א ותו דכיון דרבינו כתב שדנין על פיהם בכ"מ דין תורה משמע דאף לענין היתר א"א קאמר שהרי כתב בכ"מ וכן הקשה שם מרן ז"ל ולעד"ן עוד דה"ה נראה דפליג מניה וביה שם שהרי בדין זה כתב שזה שכתב רבינו סימנין מובהקין שדנין על פיהם בכ"מ היינו בעיין דסימנין דאורייתא ופסק כמ"ד דאורייתא ואילו לעיל מניה כתב דסימנין המובהקין ביותר מחזירין עליהם אבידה לד"ה דבר תורה והרי הם כעדים וסימנים החשובים כגון מדת ארכו ורוחבו באלו הוא שנחלקו בגמרא אם הם דאורייתא או דרבנן ובאמת שהם דברים קשים להולמם וכבר האריכו הרא"ם סי' ל"ח ומהרח"ש ז"ל דף ל"ב בפרט זה ולעד"ן דוחק גדול הוא לפרש דמ"ש רבינו שדנין על פיהם בכ"מ הכוונה בדיני ממונות דוקא כמ"ש מהרח"ש דמלבד דאין זה פשט הדיבור תו קשה דא"כ לשתוק מהך בכ"מ דמהיכא תיתי שלא יהיה דינו שוה לכל דיני ממונות ויותר נראה לע"ד דרבינו קאי בהא דהסימנין יותר מובהקים ובכ"מ דקאמר היינו אף לענין איסור והן הן דברי הגמרא דרהטא ואזלא דסימנין מובהקין ביותר הרי הן כעדים גמורים אלא שלענין חזרת האבידה כתב דהמדה והמשקל וכו' הם סימנין מובהקין והן ג"כ דין תורה כלומר כמ"ד סימנין דאורייתא ולזה נתכוון ה"ה ז"ל שתפס בלשונו אסימנין המובהקין סומכין וכו' דין תורה פסק רבינו כמ"ד סימנין דאוריית' וכו' כלומר דכיון שסתם רבינו דהמדה והמשקל וכו' הם סימנין מובהקין משמע דמן התורה קאמר כמו שסיים ומדלא כתב ואלו הן הסימנין מובהקין המדה והמשקל וכו' מינה אנו למדין דאף שהם מן התורה מ"מ אין נוהגים בכ"מ דדוקא לענין ממון אנו מחשיבים אותם לסימנין מובהקין דבר תורה אבל לענין איסור בעינן דוקא היותר חשובים דמ"הת הרי הם כעדים ולגבי איסור פסקינן כמ"ד סימנין דרבנן שהם דברי רבא שהביא ה"ה בפרקין ומכוון למ"ש ה"ה שכבר ביאר בהל' גזילה שיש מיני סימנין מובהקין ביותר שהם מה"ת בכ"מ והכי מסתברא דגבי איסור א"א שהוא בכרת וחששת ממזרים בעינן סימן מובהק שהוא קרוב לודאי גמור ובהכי ניחא ג"כ כל מה שהקשה מרן ז"ל על ה"ה בהל' גזילה ודו"ק: