מעשה רקח על הלכות גירושין יג:יט

ע"א אומר וכו' או שטבע בים הגדול ומת. האי ומת נראה מיותר שכבר הקדים ראיתיו שמת וכו' ואם נאמר דהך חלוקה שטבע בים הגדול לא קאי אראיתיו שכתב ברישא אלא ה"ק טבע בים הגדול ומת שאלה דברי העד ממש אתי שפיר ואף שרבינו פסק לעיל דין ט"ו דבאומר ראיתיו שמת שואלים אותו היאך ראית וכו' והכא לא פסק כן משום דהכא שאני שאם אומר קברתיו תו לא בעי מידי ואם אינו אומר קברתיו יש לחוש דקאמר בדדמי כלומר שראה לו שודאי מת ואפשר שאינו כן אך לפ"ז תקשה למ"ש רבינו לעיל דין ב' דכשיש מלחמה בעולם אפילו אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת והכא מהימנינן לעד שאומר קברתיו ואם נאמר דעד כשר עדיף מהאשה עצמה יש לגמגם שהרי בפ"י בדין ט"ו פסק רבינו דהטעם דנאמנת האשה בעדותה שמת בעלה היינו משום דחזקה שאינה מקלקלת עצמה וכו' נראה שיותר יש להאמין לאשה עצמה מהעד שמעיד לה דמתוך חומר וכו' ועוד דכיון דבאים אנו לדון שאפשר שמעידין בדדמי הלא מבואר וידוע שיותר בקיאות והכרה יש להאשה עם בעלה מאיש אחר ואם בעדות האשה לא מהני קברתיו במלחמה משום דאפשר דאמרה בדדמי נראה דמכ"ש בעד אחר ואם נאמר עפ"י מ"ש רבינו בדין ג' דאם אמרה יש מלחמה במקום פ' ומת במלחמה לא תנשא וכו' ומשמע דאם אמרה קברתיו תנשא וה"נ נימא דאיירי בכי הא. גם זה אין נראה חדא דרש"י ז"ל פי' בהא מלחמה בעולם ועוד דרבינו שסתם משמע דבכל מלחמה קאמר שוב מצאתי להרב"ח שהביא משם התוס' ז"ל דיותר יש להאמין לעד מהאשה עצמה משום דהאשה לרוב חשקה לינשא חושבת שזה בעלה ואמרה בדדמי ע"ש: מעתה עת לעמוד בדברי מרן ז"ל שהזכיר לשון ה"ה ז"ל במ"ש ומתבאר מדברי רבינו שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהא כדי שתצא נפשו ולא חיישינן דאמר בדדמי וז"ש רבינו או שטבע בים הגדול וכן עיקר ע"כ ותימה על גירסא זו וכו' וכתב שראה מי שהגיה שמשל"ס שאפשר לעמוד על בוריו של דבר וגם ההגהה זו לא ניחא ליה ז"ל דא"כ מאי ומתבאר מדבריו הרי בפ"י כתבו לעיל דין (י"ו) ואם נפל למים מקובצין וכו' ועוד דאי במשל"ס קאמר היכי מסיים וז"ש רבינו או שטבע בים הגדול לכך גירסא דידן עיקר וה"ק שמשאל"ס אינו מעיד ואומר מת אא"כ שהה כדי שת"נ ומש"ה אע"ג דלא אמר קברתיו אם נשאת לא תצא וז"ש רבינו או שטבע בים הגדול או שמת וכו' ומייתי ראיה מדכתב שטבע בים הגדול ומת דמשמע שהוא יודע שמת והיינו לפחות ע"י ששהא כדי שת"נ לכך אע"ג דל"א קברתיו אם נשאת לא תצא ובסמוך אכתוב דממקום אחר משמע כן מדברי רבינו עכ"ל. והרואה יראה שגם לגירסא זו עדיין יקשה מכמה אנפי חדא שאם לענין שאם נשאת לא תצא קאמר מאי האי דקאמר ה"ה ולא חיישינן דאמר בדדמי הרי לענין זה הך טעמא אינו מעלה ולא מוריד שטעה בדדמי נאמר בגמרא לענין אם תנשא לכתחילה אבל אם נשאת אין אנו צריכין לטעם זה כמבואר גם מ"ש וז"ש רבינו וכו' שהכוונה היא דמת שכתב ז"ל היינו לפחות ע"י ששהא וכו' א"כ איך כתב רבינו שאם אמר קברתיו נאמן הרי לא ראה אלא שהא ועוד שה"ה לא הזכיר מלת מת כלל ולזה יש לישב דמ"ש ולא חיישינן דאמר בדדמי הכוונה דלא נימא יתכן שראה הטביעה לבדה וסבור הוא שמת ודאי ובא לב"ד והעיד דאז לא מיבעיא דלא תנשא אלא אפילו נשאת דין הוא שתצא דהא לא הוי אלא ספק שקול דכמה וכמה ב"א ניצולים אם מפני שידוע לשוט ואם דאפשר שנתלה בדף או דבר אחר וניצול או שראוהו אחרים ונכנסו לתוך הים והצילוהו כאשר מעשים בכל יום לזה הוצרך לכתוב דלא חיישינן לזה אלא מסתמא אמרינן שלא אמרו בדדמי אלא ששהו כדי שת"נ ובאו להעיד ולאידך קושיא י"ל שכוונת ה"ה לפי פירוש זה דהעד שאומר מת יש במשמעותו שני פנים או שאומר שהוא יודע ודאי שמת כגון שראה אותו מושלך ביבשה ולזה אם אמר קברתיו נאמן או אפשר שכוונת העד היינו ששהא כדי שת"נ דמהני לן לשאם נשאת לא תצא וזהו מ"ש מרן והיינו לפחות כלומר מלת מת או מת ודאי קאמר או לא וכו' כנלע"ד ליישב דברי מרן הקדוש ז"ל וסהדי במרומים שנצטערתי הרבה מהדברים שפלט קולמוסו של הרב אליהו רבא דף ל"ב על מרן ז"ל בזה והחזיק במעוז הגירסא ששלל מרן ז"ל ע"ע ולעד"ן להצדיק עוד דברי מרן ז"ל כי יותר טוב לסבול זה הדוחק קל מצד הלשון מלומר הדרך אחר אשר שלל מרן ז"ל ולפחות נאמר שאם איתא פי' זה הי"ל לה"ה להזכירו למעלה בדין נפל למים מקובצין וכו' גם כשכתב וז"ש רבינו או שטבע בים הגדול הו"ל לומר וכו' כיון דמדיוקא הוא דקאמר לה גם בב"י סימן י"ז הזכיר הגירסא בה"ה סתם במשאל"ס וביאר אותה בפשיטות כמ"ש כאן ע"ע אשר מבואר יוצא דלא כתבם תלמיד טועה חלילה אלא מר ניהו זצוק"ל: