מעשה רקח על הלכות גירושין יג:יח

ראוהו צלוב והעוף אוכל בו. גירסתינו במשנה והחיה אוכלת בו ורבינו העתיק כן בפי' המשנה ולכך לא ידעתי למה נקט עוף ומ"ש אע"פי שדקרוהו או ירו בו חצים לא נזכר בגמרא וזה סיוע לדברי מרן שכתב דהיינו מגוייד האמור במשנה אך מ"מ אם איתא הדברים מגומגמים שלא הי"ל לכתוב אע"פי וכו' אלא היל"ל או שדקרוהו וכו' גם ממה שסיים ואם ראו עוף אוכל וכו' לא הי"ל להפסיק במגוייד אכן עכ"פ י"ל כמ"ש התוס' שם דמגוייד מדין שלשלוהו לים מצי נפיק דמן הארכובה ולמטה אין מעידין ומן הארכובה ולמעלה מעידין. שוב מצאתי לרבינו פ"ז דהלכות נחלות שכתב או שראוהו צלוב וכו' או שנדקר וכו' וא"כ י"ל דה"נ דכוותה:

כגון מוחו או לבו וכו'. ק"ק דבפי"ט דהל' רוצח דין ט' פסק רבינו דמודדין החלל מחוטמו וכאבא שאול ד"פ ע"ע דסבר דעיקר חיותיה בחוטמו מייתי קרא דכל אשר נשמת רוח חיים באפיו וא"כ למה לא הזכירו רבינו וי"ל דאין זה ק' כלל דהכא לא נחית רבינו אלא לאבר שאם ינטל לא יחיה בעולם משא"כ החוטם שאף אם ינטל יכול הוא לחיות ומאי דקאמר דהוי עיקר חיותיה היינו מצד הרוח לא מצד האבר וק"ל: