מעשה רקח על הלכות גירושין יג:יד

כותי שהסיח לפי תומו וכו'. כתב ה"ה ז"ל שהוציאו מההיא דפונדקית וכו' וק' דכיון שראתה הפונדקית את החברים שהיו עמו התחילה לבכות ושוב אמרו לה איה חברנו ואז השיבה להם מת וקברתיו וכן תני רב כהנא ואבא בריה דרב מניומי בר חייא פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו ע"כ משמע שממה שאמרה אח"ך זה מקלו וכו' היינו מסל"ת שאם תאמר הבכיה שבכתה הא אין בה שום דבור ושום גילוי וכיון שכן היכי מוכח לדינו של רבינו מהא שאם מתחילה הסיח לפ"ת אף שאח"כ שאלו וכו' נקרא מסל"ת וצ"ל שאף שהבכיה לבדה אינו מעלה ואינו מוריד מ"מ כיון שאח"כ אמרה הדברים שמוכיחין על בכייתה אמרינן הוכיח סופה על תחילתה שגם הבכיה תקרא מסל"ת ונ"מ לבעלמא וכו' כדברי רבינו וק"ל: