מעשה רקח על הלכות גירושין יג:יג

וכן אם שמע מעכו"ם שאמרו הרגנו וכו'. מדכתב לשון הרגנו ונ"ט כדי להטיל אימה משמע שאם אמרו נהרג דכוונתם ע"י עכו"ם אחרים נאמנים וכן דקדק הטור ז"ל וכתב דמדברי הרא"ש ז"ל משמע דאף בנהרג אינן נאמנים ומרן ז"ל בב"י הביא הברייתא והמסקנא דבמלתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו ופי' רש"י דשייכי בה כי הכא שמתפארים שהרגו בדין עבדי לשקר ולומר נהרג אפי' שלא ראוהו (אלא) יוצא לדין ומשמע לרבינו דלא מקרי שייכי בה אלא כשאומרים שנהרג ע"י וכו' ע"כ ולא ידעתי למה הביא פי' רש"י ע"ד רבי' שהרי מדכתב רש"י שמתפארים שהרגו בדין וכו' נראה שאין זה טעמו של רבינו שכתב שמחזיקין ידי עצמן כדי להטיל אימה ואם באנו לדקדק ולומר דתפארת שייך גם לעכו"ם אחרים מאותו הדת וכדי להחזיקה אז יהיה פי' רש"י כפי' הרא"ש להדיא ואם נאמר ג"כ שכוונת רבינו במ"ש להחזיק ידי עצמן דר"ל כלפי דתם מעתה גם בעכו"ם אחרים שהם מזה הדת עצמו יהיה שוה ואז רבינו לא פליג לא על פי' רש"י ולא על פי' הרא"ש ז"ל והכי משמע קצת מלשון התלמוד שלא חילקו אלא בסתם גוי מסל"ת לותמנטריסין וכו' ודו"ק: