מעשה רקח על הלכות גירושין יב:יא

שליח קבלה וכו'. כבר נתבאר בדין ג' ומ"ש וכן אם היה הגט יוצא מתחת ידי האשה וכו' לכאורה נראה מיותר דהרי הוא נלמד מכ"ש מדין הקודם שאפילו שהאשה שותקת או שאינה לפנינו אנו מאמינים לשליח מכ"ש כשהאשה אומרת ג"כ שנתגרשה אך י"ל דהוצרך להשמיענו אף שאין הגט יוצא מיד השליח דמה שאנו מאמינים לשליח היינו מפני שהגט יוצא מתחת ידו והשתא שאינו יוצא מתחת ידו הוה אמינא דאינו נאמן ומה שהוא יוצא מתחת ידי האשה אינה ראיה דקרובה היא אצל עצמה ולגבי הבעל אינה נאמנת כמ"ש בדין ג' קמ"ל דאפילו הכי אנו מאמינים לשליח ולהכי דייק לכתוב שהשליח נאמן על זה והאשה מגורשת: