מעשה רקח על הלכות גירושין יב:יב

אבד הגט. מסתמיות דברי רבינו נראה דבשליח קבלה קאמר ומן הדין שכתב למעלה שליח קבלה שהוציא הגט וכו' וכן אם היה הגט יוצא מתחת ידי האשה וכו' ועפ"י זה נמשך מ"ש כאן אבד הגט וכו' אך מהגמרא לא משמע כן דפריך וליהימניה דאמר רבי חייא בר אבין אמר ר"י הבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן ותריץ דקאמר גירשתי וכו' ואם הוא שליח קבלה הרי כיון שהגיע הגט לידו נתגרשה האשה והרי הוא אומר גירשתי להדיא וזה נראה שהוא הכרח רש"י ז"ל שפירש שם דשליח הולכה קאמר למוסרו ליד האשה וכן זכיתי וראיתי להרב"י בסי' קמ"א ושם הביא דר"יו שכתב להדיא בשליח קבלה והרב"י כתב דלא דק והרב"ח ז"ל שם הליץ בעד ר"יו דלפי המסקנה ה"ה בשליח קבלה דהו"ל ספק מגורשת יע"ש ולעד"ן קשה עליה תרתי חדא דא"כ הו"ל לר"יו לפרש דבין בשליח קבלה בין בשליח הולכה הו"ל ספק מגורשת דאיך יתכן שהניח דבר האמור בגמרא ויחדש לנו דין שלא נזכר בגמרא ותו כיון דסתמא דתלמודא ס"ל בפשיטות דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן תו לא מצינן לאוקומה בשליח קבלה כלל. אכן עדיין יש לישב עם ההוא דאמרינן בפרק יש נוחלין והביאו רבינו לעיל דין ה' שהבעל שאמר גירשתי את אשתי אף שאינו נאמן להתירה להדיא מ"מ הויא ספק מגורשת וכיון שכן סוגיין דהכא תתפרש או דספקא הוא דקאמר או דלא קי"ל כהא מכח ההיא דפרק י"נ ולפ"ז הנה מקום גם לדברי רבינו ז"ל שסתם הדברים הגם דאכתי י"ל דממ"ש רבינו ואפילו אמרה האשה בפני נתנו לו לגירושין ונתנו השליח לי וכו' מדקאמרה ונתנו השליח לי משמע דבשליח הולכה קאמר שצריך הוא ליתנו בידה עכ"פ: