מעשה רקח על הלכות גירושין יב:ט

האשה שלא הוחזקה וכו'. הקדים זה כלפי הולד דאף דאם נשאת תצא אין לגזור על הולד שיהא ממזר ודאי אף שבאמת עדיין י"ל בהפך ממ"ש הרי שניהם מעידים שהיא א"א ועמ"ש רבינו ואם נשאת תצא בהשגות אמר אברהם ובקדושין כה"ג אם נשאת לא תצא וכתב ה"ה כבר ביאר רבינו דין הקדושין פ"ט מהלכות אישות דין ל"א ולא היה לו להזכיר דין קדושין בהלכות גירושין ע"כ ומדכתב ולא היה לו להזכיר נראה קצת דכוונתו על רבינו. אך אין נראה כלל דאיך נאמר שכוונת הרב בהשגות לומר שרבינו היה לו להזכירו בהלכות גירושין זה לא יתכן דאף שבברייתא נשנו יחד מכל מקום כתבם רבינו כל אחד במקומו הראוי אלא שצ"ל שכוונת ה"ה ז"ל שלא היה להראב"ד ז"ל להזכיר דין קדושין בהלכות גירושין אך מכל מקום עדיפא מינה הוה ליה לכתוב שכבר השיגו הראב"ד בזה שם ע"ע דכוונתו כאן כמ"ש שם ממ"ש ודו"ק ובשו"ת בתי כהונה דף ג' ראיתי שרצה לידחק בפירוש כוונת הראב"ד יע"ש: