מעשה רקח על הלכות גירושין יא:כד

המארס בתוך ץ' יום. פ' החולץ (יבמות דף ל"ז) אתמר קדשה בתוך ג' וברח פליגי בה רב אחא ורפרם ח"א משמתינן ליה וחד אמר ערוקי מסתייה ופרש"י ערוקיה מסתייה לא בעייא למכפייה דלכתוב גט דגלי אדעתיה דלא בעי לכנוס עד זמנו ע"כ. משמע מדבריו דלמ"ד משמתינן ליה היינו כדי שלא יכנוס דאין לומר דמשמתינן ליה עד שיגרש דא"כ הו"ל לפרושי הכי בחלוקה דמשמתינן ליה ואף שיש מקום לדחות זה מ"מ הכי מסתברא דלא לאפושי במחלוקת דאם נימא שהמחלוקת אינו אלא כדי שלא יכנוס הו"ל מחלוקת אחד לבד דח"א אפילו שברח משמתינן ליה וחד אמר דכיון שברח ודאי דאין דעתו לכנוס משא"כ אם נאמר דלמ"ד משמתינן ליה היינו לכופו להוציא למ"ד ערוקיה מסתייה אין לכופו הו"ל מחלוקת בתרתי בשמתא ובגט כמבואר ודעת רבינו נראית כן שהרי סתם דבריו ולא עוד אלא שאפי' בכנס כתב דמפרישין וכו' ולא הצריך גט כלל וכ"נ שהבין ה"ה ז"ל וידוע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו לפי שיטתו דמפרש שהנדוי הוא כדי להכריחו לגרש וכפשט דברי רש"י ז"ל וכבר ה"ה הליץ בעד רבינו אך לא נרגש מאותה שכתב הראב"ד ממתני' דהבע"י בתוך שלשה חדשים ונמצאת מעוברת אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני דהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עליו עכ"ל. דצריך ביאור מה היתה כוונתו שהרי הכונס את יבמתו ושוב הוציאה בגט הוא מותר גמור להחזירה כדאיתא התם דף ל"ט ויליף לה מקרא דולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר כלומר דכשם שאשתו אף שהוציאה יכול להחזירה כך יבמתו הדין כן ואיך כתב הראב"ד דאם יתן לה הגט נאסרה עליו גם מרן ז"ל כתב עליו דלא הבין דבריו מכח בקיאות זה. אך נלע"ד פשוט דכוונת הראב"ד אינו אלא במציאות זה דמתניתין שכנסה כשהיתה מעוברת והקשה על עצמו דאמאי לא תיקנו חז"ל שיוציאנה בגט תכף ומיד שנתגלה שהיא מעוברת ולזה תירץ בטוב שאם היה מוציאה בגט בזמן ההוא היתה אסורה עליו עולמית (כיון שהגט במקום חליצה קאי) דהו"ל פוגע באשת אח וכ"פ רבינו פ"א דהל' יבום דין כ' דחליצת המעוברת לא שמה חליצה וביאת המעוברת לא שמה ביאה וכיון שכן הרי עדין לא נתייבמה ולא נחלצה וכשמגרש אותה פשיטא שנאסרה עליו מן הדין אבל במיבם את יבמתו כפי הדין וקנאה קנין גמור בהא לא איירי הראב"ד ז"ל דודאי אף אם גירשה היא מותרת לחזור לו אך מרן ז"ל מכח שהראב"ד ז"ל סתם דבריו וכתב התם מפני שהיא יבמה וכו' נתן מקום לטעות דעל כל סתם יבמה קאמר ולזה לא הקשה עליו בכח אלא כתב דלא הבין דבריו וכו' וא"צ למ"ש המש"ל והפר"ח ז"ל דמרן ז"ל לא דק וכו' דאין ספק שכל יקר ראתה עינם אך ראיתי להרל"מ ז"ל שנראה שלא היו לפניו דברי מרן ז"ל ורצה לזווג ההיא דר"א ור"מ לדברי הראב"ד ז"ל וההיא דר"א ור"מ אינו אלא קנסה דרבנן ודו"ק: