מעשה רקח על הלכות גירושין יא:כה

וכן גזרו וכו'. כבר ידוע מ"ש מרן ז"ל דאמאי פסק רבינו משום דחסא וכו' כיון דדחיא ליה וכו' ותירץ וכו' והנה מלבד מ"ש ז"ל אם באנו לדייק בדברי התלמוד נראה דכל הנך קושיות דמקשה תלמודא אינו אלא דרך שקלא וטריא דאל"כ תקשי ודקארי לה מאי קארי לה שהרי מתחילה הקשה אשמא תעשה עוברה סנדל אי הכי דידיה נמי אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מן השמים ירחמו מהש"י ה"נ אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מהש"י מהש"י אלא משום דחסא א"ה דידיה נמי דידיה חייס עלויה ה"נ חייס עלויה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דילמא אעברא ומעכר חלבא וקטלא ליה א"ה דידיה נמי דידיה ממסמסא ליה בבצים וחלב דידה נמי ממסמסא ליה בבצים וחלב לא יהיב לה בעל וכו' ע"כ וכיון שהקשה לו מתחילה דידיה נמי וכו' לא היה לו לתרץ באופן שיקשה עליו דידיה נמי אלא ודאי דדרך חריפות בעלמא קאמר וההיא דחסא קיימא משום דכי פריך עלה ה"נ חייס עלויה אף שרש"י ז"ל פי' שאין אדם מתכוין להרוג הנפש מ"מ עינינו הרואות דאף שאינו מתכוין להרגו לדעתו מ"מ אינו חס עליו כמו בנו ואדרבה מאיס עליה ואף שאינו מתכוין להרגו מ"מ אינו חושש לו לחוס עליו וליזהר בדבר שלא למעכו בשעת תשמיש משא"כ בבנו ממש דודאי הוא שם לבו ודעתו עליו וזה דבר מבואר כשמש ועוד י"ל דהתירוץ שמתרץ סתם מעוברת למניקה קיימא כלומר וטעם המעוברת משום ההנקה וכו' הוא תירוץ דחוק שהרי בברייתא קתני לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו משמע דטעם המעוברת אינו משום ההנקה וזהו טעמו של רבינו ג"כ שלא פסק כן אלא בטעם המעוברת עצמה שמא יזיק לולד וסיים שאינו מקפיד על בן חבירו כלומר דאף שאינו מתכוין להרגו לדעתו מ"מ אינו מקפיד כלומר אינו שם לבו ודעתו על דבר זה ודרך הנאתו הוא דעביד:

ומיניקת שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאת החלב וכו'. לפי דברי הגמ' הנ"ל שאמרו דממסמסא ליה בבצים וחלב נראה שהכוונה על הולד שמאכילתו בצים וחלב לחסרון החלב שלה שנעכר אמנם רבינו נראה שהיה גורס דממסמסא לה דקאי להאשה המניקת אף שבזמנינו לא מצינו ולא שמענו שום רפואה לעיכור החלב שלא יזיק לולד שהרי ידוע שעיכור החלב הוא מחמת הולד שבמעיה שהוא ניזון מדם וסתה ומחמת זה נחסר ונעכר חלב האם דידוע דהחלב הוא מתהווה מדם וסתה ג"כ ואיך שיהיה רבינו היה רופא מובהק וידע שיש לו רפואה והכי מסתברא טפי דלפעמים תתעבר בעוד הילד קטן הרבה שבדרך טבע א"א לו לחיות ע"י בצים וכו' משא"כ אם נאמר שהרפואה היא לחלב האם עצמו אתי שפיר אף שבגמ' לא הזכירו אלא חלב ובצים ואין להקשות לההיא דרב ביבי דג' נשים משמשות במוך וכו' מניקה שמא תתעבר ותגמול הילד וימות ואם איתא הרי יש לו רפואה לשלא ימות די"ל דאפשר שלא יזדמן לה וביני וביני יסתכן הולד: