מעשה רקח על הלכות גירושין יא:יז

הממאנת ביבם וכו'. ה"ה ז"ל הביא החולקין על רבינו וס"ל דגם לשאר הקרובים נאסרה גם הרב"י סי' קנ"ה הקשה משם הנ"י ע"ע ולהרל"מ ז"ל אך מ"ש ה"ה דלמה לא הביא רבינו בהלכות יבום ההיא דאשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת וכו' ע"כ. נלע"ד דרבינו לא היה גורס כגירסתינו דהבעיא היא לעקור נישואי אחי אמו אלא היתה גירסתו לענין יבום הצרה של אחיו שמת וכגירסת דפוס ויניצייא והיא גירסת הטור ז"ל. ומהרש"א ז"ל שם הכריח שגירסא זו היא עיקר ומוכרע מהגמרא וכיון שכן הרי רבינו הזכיר הדין בפ"ו דהל' יבום דין כ"ב וז"ל היתה זו שהיא ערוה על היבם וכו' או שהיתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה בחיי אחיו אעפ"י שמיאנה ביבם צרתה חולצת ולא מתייבמת ע"כ הרי שהזכיר דין הערוה וקטנה לענין הצרה דאין המיאון מועיל לענין היבום וק"ל: