מעשה רקח על הלכות גירושין יא:טז

הממאנת וכו'. משנה וגמרא שם. אך לא נתבאר בדברי רבי' היכא דגירשה והחזירה ומיאנה אם נאסרו הקרובות ונפסלה מן הכהונה או לא דממ"ש ולא עוד אלא וכו' ה"ז כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם ומותרת לחזור לו משמע שלענין חזרתה הוא שאנו אומרים דהרי היא כמי שלא נתגרשה ממנו אבל לענין הקרובות ופיסול הכהונה כדקאי קאי אך ממה שסיים אבל המגרש את הקטנה בגט ונישאת לאחר ומיאנה בו וכו' וכן אסורה לאבי הראשון וכו' כשאר הגרושות וכו' משמע דדוקא מפני שיצאה מן הראשון בגט הוא דנאסרו הקרובות הא יצאה ממנו במיאון אעפ"י שקדמו גט לא נאסרו הקרובות דאל"כ לישמועינן רבותא דאפילו במיאון שקדמו גט נאסרו הקרובות וכ"ש וק"ו בגט גרידא ואם נרצה לומר דהה"נ דמיאון שקדמו גט הותרו הקרובות ומ"ש ומותרת לחזור לו סיומא דמילתא היא והה"נ דאף לקרובות לא היה נאסרת וכו' והכי משמע מדהותרה לחזור לו אחר שגירשה מ"מ הדבר מגומגם דכיון דחלו הקדושין מדינא שהרי רבינו כתב ה"ז כמי שלא נתגרשה מעולם דמשמע שלא נפקעו גוף הקדושין לענין הקרובות ואילו למעלה גבי המיאון כתב שדינה כמי שלא נתקדשה מעולם וכיון שכן הדבר קשה איך הותרו הקרובות וכו' אם לא שנאמר דכיון דעיקר הקידושין אינו אלא מדרבנן הם אמרו והם אמרו וק"ל. אכן לענין פיסול כהונה דאפי' ריח הגט פוסל לא ידענו מכאן מה דינה: