מעשה רקח על הלכות גירושין י:ז

וכל פירות שאכלו וכו'. משמע דדוקא הפירות שכבר אכלו אבל אותם שהם בעין ומכאן ולהבא ומכ"ש הקרן פשיטא דמוציאין מהם והיינו הנדוניא שדרך האשה להכניס לבעלה כמ"ש רבינו ריש פי"ו דה' אישות אלא שהרשב"א ז"ל בשיטתו ליבמות ר"פ האשה רבה הכריח מגמרא דידן והירושלמי דגם הנדוניא אבדה וסיים שהם ראיות שאין להשיב עליהם ע"ש ולרבינו צ"ל שיש חילוק בין הנדוניא שהיא בעין לאותה שאינה בעין דכיון שאינה בעין הרי היא בכלל הבלאות שאינם קיימים שכתב אח"ז שאין לה ולזה מסכים גם הרשב"א ז"ל וכ"פ ז"ל וכ"כ מהרשד"ם א"ה סי' קט"ו וכ"נ מדברי ה"ה ז"ל ועיין להתוי"ט:

ואין לה כתובה וכו'. ולענין זקוקה ליבם שא"ל שמת ונישאת ואח"כ בא היבם הנה מעשה זה היה בזמן מהרשד"ם ז"ל והשיב בפשיטות שדינה כדין האשה שהלך בעלה למד"ה ונשאת ואח"כ בא בעלה שאבדה כתובתה וכו' וכל הדרכים האלו בה ומטי לה משם הטור א"ה סי' קי"ט אמנם מדברי רבינו אין הכרע דהן אמת שבפ"ב דה' יבום כתב ז"ל דאם נשאת לאחר ובעל לוקה הוא והיא (מקרא דלא תהיה אשת המת החוצה) ומוציאה בגט וכו' ע"כ משמע דתפסי בה קדושין מדמוציאה בגט וכיון שכן אינה דומה לאשה שהלך בעלה למד"ה וכו' דאין קדושין תופסין בה כלל דהרי היא א"א גמורה אך ממ"ש רבינו פ"ד מה' אישות נראה שיש לדונה כא"א שהרי כתב שם דין י"ד דיבמה שנתקדשה לזר שהיא מקודשת בספק נסתפק לחכמים אם הקדושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה בערוה וכו' ע"כ נמצאת אומר לדעת רבינו דכיון שהוא ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק: