מעשה רקח על הלכות גירושין י:ו

יאמרו תנאי היה בקדושין וכו'. לכאורה ק"ק דמעיקרא קאמר תלמודא ביבמות דפ"ט אלא סיפא אמרה קדושי טעות הוו ופריך עלה רישא נמי אמרי נשואי טעות הוו ומתרץ קנסוה רבנן ופריך סיפא נמי לקנסוה ומתרץ רישא דעבדא איסורא קנסוה סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה ע"כ משמע דלמסקנא טעמא דמילתא משום קנס ורבינו כתב משום קדושי טעות וכ"ה הרל"מ והרש"ך ז"ל ח"א סי' ל"ו ע"ע ולעד"ן הדבר פשוט דכיון דלא קאמר אלא כדקאמר באוקמתא קמייתא ש"מ דלא חזר בו מתירוצו הראשון דעיקר טעמא משום דאמרי קדושי טעות הוו אלא דלמאי דאקשו עליה מרישא הוצרך לתת טעמים אלו זה נלע"ד בכוונת רבינו וכ"נ מסתמיות דברי ה"ה ז"ל וע"ע לה' בצלאל סי' ך':