מעשה רקח על הלכות גירושין י:ג

וכן אם גרש וכו'. כתב ה"ה ז"ל ומפני שאין מברכין על הספיקות כפי שיטת רבינו בהלכות ברכות ע"ש ע"כ. לפי דבריו ז"ל ק"ק לשון רבינו שכתב וא"ץ וכו' דכיון שיש איסור בדבר לא הול"ל לשון וא"ץ דמשמע מיניה דאם רצה יעשה והרל"מ ז"ל תירץ לזה דהלשון הוא נמשך וכו' ולעד"ן דברי רבי' מדוייקים שהקדים הנשואין דאלו באמת הם רשות דאל"כ הי"ל להקדים הז' ברכות ועוד מבואר דכיון שכתב דא"צ ממילא דיש איסור בברכות דהוו שלא לצורך ולמ"ש מרן ז"ל דמשמע מדברי מהרי"ק ז"ל דא"צ לחזור ולקדשה וכו' וחלק עליו דאין זה במשמע דברי רבינו וכו' ע"כ. לעד"ן דבר פשוט שגם מהרי"ק ז"ל מודה לזה שהרי מודה ואזיל בכללות העניינים בלשון רבינו ורבינו כלל הגט פסול שהוא מדבריהם כמו שהקדים ז"ל ובגט פסול מדאורייתא היא מגורשת גמורה ואיך נתיר אותה בלא קדושין זה ודאי מן הנמנע וק"ל: