מעשה רקח על הלכות גירושין י:כב

אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה וכו' שנאמר גרש לץ וכו'. הנה ביבמות דף ס"ג אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ וכו' ובשלהי גיטין תניא היה ר"מ אומר וכו' מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצים זו מצוה מ"הת לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות וכו' ורבינו כלל שניהם והזכיר פסוק גרש לץ דמשמע דקאי אתרוייהו ונראה דס"ל דגם אשה שאינה צנועה נ"ל מגרש לץ וכו' וכ"כ הרב"י שם ובס' ג"פ ז"ל כתב דלא מייתי קרא אלא לרעה אבל אינה צנועה ידוע דפשיטא דמצוה לגרשה וכו' ע"כ. ולעד"ן כדברי הרב"י דאם איתא הו"ל לאקדומי אינה צנועה ולאסמוכי קרא ארעה וכו' ודע שהמפרשים ז"ל הקשו על רבינו למה השמיט ההיא דא"ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעבד עבד ע"כ ופירש"י לא מצא בה וכו' לב"ה וגירשה מהו מי כייפינן ליה לאהדורה או לא ע"כ ולעד"ן משום דמילתא דפשיטא הוא והרי כבר פסק בפ"א דנערה בתולה דין ז' דהאונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר וכו' דמינה משמע לן דבעלמא מאי דעבד עבד ודו"ק: