מעשה רקח על הלכות גירושין י:יט

הורו מקצת הגאונים וכו'. עיין להרמ"ך וכבר עמד בקושיא זו ה"ה ז"ל בפ"ד דה' נחלות ע"ש שהתירוץ מבואר מצד הסברא גם כן דענין הזנות שאני דיצר הוא דאלבשיה וכו' והנה נראה פשוט מתוך דברי רבינו דדוקא באשתו דהיינו שהיא אשתו בקידושין או שהיתה אשתו ושוב גירשה בהא דוקא אמרינן דאינו בועל בעילת זנות וודאי לשם קידושין בעל וכיון שכן נוראות נפלאתי על הר' כנה"ג סי' קמ"ט ס"ק כ"ב בהגהת הטור שכתב וז"ל אמר המאסף נ"ל שאם שדך אשה ובא עליה אף עפ"י שלא פירש דלשם קידושין בא עליה יודה הרמב"ם שצריכה גט ועיין להרדב"ז סי' קמ"ט וכו' ע"כ. ולא ידעתי מאי מייתי מהרדב"ז דאדרבה התם לא מלאו לבו לומר שבעל לשם קידושין אלא בהצטרפות כמה הוכחות ועדויות ע"ע. ועוד ק' במ"ש דיודה הרמב"ם בזה דרבינו לא כתב כן אלא כשהיא אשתו ע"י קדושין שהרי כתב שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש ע"ת ובעל סתם שהרי אשתו היא וכו' ע"כ. אבל המשודכת אינה אשתו ואפי' ארוסתו כלל ובידו להוציאה בלי שום דבר משא"כ בנתקדשה וכו' ואף אם נראה לדחוק עצמנו בדבר זה ונאמר דלא נחית רבינו אלא לאפוקי אשה נכרית דעלמא אבל המשודכת כיון שהיא קרובה להיות אשתו כאשתו דיינינן לה אכתי מה נענה לדברי הרב"י שם באותו סימן שכתב הפך מזה שהרי הביא שם בשם תשובות הרמב"ן סי' קל"ה על משודך שנתייחד ימים רבים עם משודכתו וכו' ותירץ דאף את"ל שבעל לא נתכוון אלא לזנות שלא אמרו אלא באשה שגירשה א"נ באשה שנתקדשה וכו' שכבר יש ביניהם עסק קדושין אבל באשה בעלמא שאינה אפי' ארוסה ואפי' ראוה שנבעלה כפי מ"ש הרמב"ם וכו' ע"כ הרי שהרב"י ז"ל הזכיר דין זה בשם הרמב"ן דמטי לה בשם רבינו ולא חלק עליו ואיך יאמין כי יסופר שנעלם זה מהרב ז"ל ושטח דבריו הכי מוכחי שהרי כתב הדין דרך חידוש מדעתו וכעת צל"ע. שוב התבוננתי בדבר ונראה לי קצת הלצה להרב ז"ל וזה ממ"ש הרדב"ז סי' רי"ו דדייק מדברי הריב"ש ז"ל דבסתם משדך אם ראוה עדים שנבעלה חיישינן שבעל לשם קדושין וכתב ז"ל שדעת הריב"ש ז"ל לפסוק כהרמב"ם וכו' ע"כ ומינה נראה שסמך דעתו של הרכנה"ג ז"ל לפסוק כן אף שהוא הפך דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הרב"י ואפשר שלא חש להזכירו בהגהת הטור מפני שסמך למ"ש בהגהת הב"י באותו סימן ס"ק ח' שעל מ"ש הרמב"ן אם לנה עמו ונתייחדה עמו בלילה וכו' שתחילת דברים אלו מורין שבעל לשם קדושין כתב ע"ז שכ"כ מהר"ם אלשקר בסי' ג' (אין הספר מצוי בידי כעת) וכ"כ הרדב"ז סי' רי"ו וכו' והוא הדבר אשר דברנו ודוק. ומה שאני מסתפק בדעת רבינו אם נשא שוטה שאינה בת קידושין כלל ושוב נשתפית וחזרה ונשתטית ויש לנו עדים שבעל אותה בעת שהיתה שפויה מי נימא כיון דלקחה בנישואין וכשנשתפית בידו לבא עליה בהיתר גמור ולבועלה לשם קדושין דאז הם חלין ודאי והרי אשתו היא או דילמא כיון שהוא יודע דמן הדין לא היה לו בה שום צד אישות כשנשאה מעתה אפי' בזמן שנשתפית אינו חושש לה והרי הוא כבא על פנויה דעלמא ועיין להרב ג"פ סי' קנ"ט ס"ק ל' והיה מקום לומר שדינה כנושא קטנה שכתב רבינו פ"ב דכשגדלה יגמרו קדושיה וקטנה דינה כשוטית כמ"ש ה"ה בסוף פרקין ע"ע: