מעשה רקח על הלכות גירושין י:יח

והוא שיהיו שני העדים כאחד. פי' שיראו היחוד שניהם כאחד וכ"כ בפ"ח דין ב' וז"ל והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שני עדים כאחד וכו' ומדכתב שנתייחד בפני שני עדים משמע ג"כ דבעינן שידעו שהעדים ראו אותם וכדעת הרשב"א שהביא ה"ה ז"ל אלא דק"ל על לשון התוספתא שהביא ה"ה ז"ל אחד בשחרית ואחד בין הערבים וכו' דמה נפשך אם ביחוד א' קאמר שנמשך משחרית עד בין הערבים דבר רחוק מן השכל דאש בנעורת כל הזמן הזה ולא ידליק ועוד דהו"ל לאשמועי' בסתם יחוד כשיעורו ותחלה ראה זה ואח"כ ראה זה ואי איירי בשני יחודים מילת' דפשיטא היא דהרי אין לנו כי אם עד אחד בכל יחוד וכבר ראיתי להטור סימן קמ"ח שהעתיק לשון זה של התוספתא והרב"י לא ביאר שום דבר והקרוב אלי דלעולם אפילו ביחוד אחד קאמר וגזירת הכתוב הוא דבעינן ב' עדים ביחד דוקא תדע דאפי' כשבאים העדים להעיד בב"ד בעינן שיעידו ביחד ואם באו זה אחר זה אפי' שמעידין יחד על דבר אחד ובשעה אחת אינן מצטרפין כמ"ש רבינו רפ"ד דה' עדות דגטין ודיני נפשות שוין בדבר זה דאין מצטרפין העדויות. ומ"ש רבינו בפ"ך דא"ב דמצטרפין וכו' בהכרח צ"ל דבדיני דרבנן דוקא קאמר דומיא דמ"ש שם בתרומה בז"הז ועיין להרב אליה רבה וזוטא דף צ"א שהקשה קושיא זו ותירץ לפי דרכו אך בהכרח צ"ל כמו שכתבנו ודו"ק: