מעשה רקח על הלכות גירושין י:יד

שליח שהביא גט מח"ל וכו'. בגמרא דייקו טעמא דממד"ה דעליה קסמכינן אבל מא"י דלאו עליה קסמכינן ישא את אשתו והא מת וכו' ומתרץ התם ליכא כתבא הכא איכא כתבא דתנן מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח וכו' ורבינו לא ביאר דין המביא בא"י דמלבד דמדיוקא נפיק עוד הרי כתב פ"ז דין כ"ד הא דמה בין גט למיתה וכו' אמנם הטור הביאו להדיא בסי' י"ב ע"ש:

וכן החכם וכו'. אף שכתב לשון חכם סתם כדברי המשנה לאו דוקא סתם חכם אלא בעינן מובהק ומומחה כמ"ש ז"ל פ"ו דה' שבועות דין יו"ד ונתבאר שם בגמרא ורבינו נראה שהשמיט ההיא דמעשה בצידן וכו' ולא ידעתי למה ואין לומר משום דמילתא דפשיטא היא שהרי בסוף הלכות נדרים הביא אהא דהמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן ע"ש וכמ"ש מרן ז"ל שם והטור סי' י"ב הביאו ע"ע: