מעשה רקח על הלכות גירושין א:כו

חתך ממנו הזמן וכו'. הנה הרשב"א ז"ל בחידושיו הק' על רבינו ג' קושיות א' דא"כ דהוא כשר ולכתחילה תנשא מאי איכא בין לא כתב בו זמן ובין כתב בו זמן וגזייה אטו העברת קולמוס בקלף מכשירו. ב' דמאן לימא לן דבאותו קרע היה כתוב בו זמן דילמא קרע היה בו מעיקרא. ג' דא"כ מאי קאמר לרמאי לא חיישינן דהא בכל שמשיאין אותה בו לכתחילה לא שייך בו רמאות וכו' עכ"ל ולעד"ן להביא סיוע לדברי רבינו ויתורצו הקושיא א' וג' מהא דאיתא בפ' י"ט דף י"ז א"ר אשי הערמה קאמרת שאני הערמה דהחמירו בה רבנן טפי ממזיד ופסק רבינו פ"ו דשבי"ט ופי' ז"ל משום דמזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת משא"כ המערים דסבור לעשות בהיתר לא ישיב אל לבו לחזור ואחרים למדים הימנו וכו' מעתה זה הרמאי יודע הוא בעצמו שעשה שלא כהוגן ודאי לא יתלמד לעשותו פעם אחרת ואין אחרים למדים הימנו כיון שהוא מעשה גרוע משא"כ כשאין בו זמן ולא עשה בו שום מעשה ביש יתלמדו כולם לעשות כן ולכך פסלוהו ולההיא שהק' דמאן לימא לן וכו' תשובתו בצדו דכיון דלישנא דגמרא היא גזייה לזמן פשיטא ודאי דאיירי כשידענו בבירור דגזייה כנלע"ד בעד רבינו: