מעשה רקח על הלכות גירושין א:כה

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן. הרמ"ך ולרבינו י"ל דכיון דפסק דעידי מסירה כרתי והזמן אינו אלא תקנת חכמים ז"ל א"א להיות הוולד ממזר אך ראיתי להרל"מ במהדורא בתרא שהביא דברי הרב"י סי' קכ"ז דגט שאין בו זמן אי מועיל בעידי מסירה הוא מחלוקת בין המפרשים והכריח מדברי הרמב"ם דס"ל דפסול וק' דא"כ מאי דחי בפרק גט דף קע"ב ע"ב ודילמא אבא שאול כר"א ס"ל כלומר דאע"ג דאין בו זמן כשר בעידי מסירה הא לסברתו וסיעתו פסול וצ"ע עכ"ל והיא קו' חזקה לכאורה אך לא ידעתי למה ייחס אותה להרב"י ז"ל הלא דברי רבינו מבוארים דגט שאין בו זמן פסול והי"ל להק' כן על רבינו להדיא וגם יש לתמוה על הרמ"ך והראב"ד והה"מ ומרן ז"ל שהזכירו זה הבקיאות של פרק ג"פ לקמן ולא נרגשו מקו' זו על רבינו אשר על כן לבי אומר לי דודאי רבינו מפרש ההיא דפג"פ דאף לר"א אם אין בו זמן פסול מצד התקנה ומאי דדחי אביי ודילמא אבא שאול וכו' עיקר דחייתו משום דגבי שטר ליחוש לנפילה וההיא דאבא שאול דבעי היום כדי שיהיה בו זמן בשעת הכתיבה מיהא דבזה נמי מודה ר"א דכיון שכתוב בו היום לא פסלינן ליה אף מצד התקנה כיון דבשעת כתיבתו כתוב בו זמן דהיינו היום ופסק רבינו כן לקמיה אמנם רשב"ם והתו' ז"ל לא רצו להבין כן משום דבשיטתייהו קיימי דבאין בו זמן כשר גם לר"א אמנם לדעת רבינו אתי שפיר גם מצד אחר דבההיא מתני' דג' גיטין פסולין וכו' דף פ"ו אם איתא כדבריהם ז"ל דר"א פליג אכולהו היל"ל ר"א מכשיר ותו לא דהוה משמע דמכשיר בכולם אמנם השתא שפירש אעפ"י שאין עליו עדים וכו' מורה שלא בא לחלוק אלא אאין בו עדים אבל ביש בו עדים ואין בו זמן מודה הוא דפסול מפני תקון העולם אי משום בת אחותו אי משום פירות דבהא לא פליג דפשיטא שהוא פסול כנלע"ד ליישב דעת רבינו. שוב ראיתי להרב ג"פ סי' קנ"ז שכתב בשם הרמב"ן ז"ל קרוב לדברי ע"ע שלי"ת:

או שהיה מוקדם או מאוחר. הרמ"ך והיא השגת הראב"ד ז"ל ג"כ והנה המוקדם משנה מפורשת היא בגיטין דף י"ז נכתב ביום ונחתם בלילה פסול אך המאוחר לא נתבאר דינו והנה הרב המיוחס לה"ה כתב דטעם פיסול המאוחר משום גזירה אטו מוקדם ובספר ג"פ הק' עליו דהו"ל גזירה לגזירה ע"ש. אמנם נראה דאין כאן גזירה לגזירה דכל עוד שלא נכתב בגט הזמן האמתי שבו נכתב ונחתם הו"ל כאין בו זמן וחדא גזירה היא ומרן ז"ל הוסיף מפני שתפסיד האשה הפירות שמעת נתינת הגט עד הזמן הכתוב בו וגם איכא למיחש לבת אחותו וכו' כלומר אם נכשיר המאוחר יכולה לטעון שאחר שנמסר בידה הגט זינתה ולעד"ן יש להוסיף עוד טעם אחר שמא תקבל קדושין מזמן הנתינה עד הזמן הכתוב בגט ושוב אח"ז תקבל קדושין מאיש אחר או תתן עיניה בו ותאמר שבקדושין הראשונים היתה אשת איש ולא תפסו בה כלל הרי לנו ארבעה טעמים נכונים לסברת רבינו והריב"ש ז"ל סי' קי"ז הביא הטעם לדברי רבינו משום פירות ותפס עליו הרב בעל נתיבות משפט הביאו הג"פ שם דא"כ גם בגט שאין בו זמן נימא הכי וכו' ויישב דברי הריב"ש ע"ש. אך לא ידעתי למה לא הק' כן ע"ד מרן ז"ל. ואיך שיהיה נלע"ד הקושיא מעיקרא ליתא דיש לחלק בין גט מאוחר לאין בו זמן כלל לענין הפירות דבאין בו זמן כלל יהבה דעתה שלא תפסיד הפירות ותכף ומיד תבא לב"ד להודיע שכבר נתגרשה כדי להחזיק בשלה משא"כ בגט שזמנו מאוחר כיון שיודעת שיש בו זמן אינה חוששת כ"כ שהיא סבורה שלא יגיע לה שום נזק כיון שאינו חסר כלום ואם תפסיד הפירות אנו גרמנו לה זה ולפיכך יש לחוש להפסד הפירות יותר במאוחר מאין בו זמן. עוד ראיתי דברים מגומגמין להה"מ שכתב וז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל קיימא גיטא בב"ד האי לא פסיל לדעת הרב דא"כ גט הבא ממד"ה ליפסל עכ"ל. לא ידעתי מה ענין הבא ממ"ה לגט מאוחר ובגמרא אמרו דגיטין הבאין ממ"ה קלא אית להו ותו דאיך יתכן שיכשיר רבינו גט מאוחר בדקיימא בב"ד והרי סיים עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו וכו' דמשמע שלא יש שום מציאות להכשיר גט מאוחר עד שיכתב ויחתם כדינו ודו"ק: