מעשה רקח על הלכות גירושין א:כד

התקינו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם. ק"ק דהך אוקמתא נאמרה בגמ' דף ל"ו לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי ומייתי ליה סייעתא מהברייתא דקתני הכי אבל לר"א דס"ל עידי מסירה כרתי ופסק רבינו כמותו לעיל דין ט"ו מעתה אין צריך לפרש שמותיהם ורש"ך ז"ל בביאורו לדברי רבינו בסוף ח"א כתב לזה דכי קאמר ר"י אפי' תימא ר"מ ר"ל וה"ה לר"א וכו' ע"כ. ואכתי קשה דהברייתא קתני בראשונה היה כותב אני פ' חתמתי עד אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול אר"ג תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהם בגט וכו' ע"כ והשתא בשלמא לר"מ דס"ל דמה"ת בעינן עידי חתימה ניחא דבראשונה היו עושין כן אבל לר"א דעידי מסירה כרתי מימות מרע"ה עד התקנה לא היו כי אם עידי מסירה והיכי אתיא הברייתא כוותיה אלא הנכון שנאמר דלר"א שתי תקנות היו שם א' תקנת המשנה שיהיו העדים חותמין על הגט כמ"ש בגמ' דלימא מייתו עידי מסירה ולא היו חותמין כ"א פלוני עד כמ"ש רש"י ואחר שראו שפעמים לא נמצא כתב ידן יוצא ממקום אחר והיה הגט פסול הוסיפו על התקנה הראשונה שיהיו מפרשין שמותיהם וכו' והיינו הברייתא וק"ל. גם הרשב"א הק' כן על רבינו ע"ע: