מעשה רקח על הלכות כלאים ט:ו

הילודים מן הכלאים וכו'. מרן ז"ל הזכיר הסוגיא דפ' אותו ואת בנו אמתניתין דפ"ח דכלאים והזכיר דברי הרא"ש ז"ל שתמה על רבינו שחייב מלקות על המרכיב הכלאים אפילו על מין אמו דנראה דפשיטא ליה דחוששין לזרע האב ולעיל פסק דאם היו אמותיהם משני מינין לוקה אלמא פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב וכו' ע"כ ומרן ז"ל בקש להליץ בעד רבינו ולא יכול עד שהגיה בדבריו וכו' עיי"ש. ואם כי בער אנכי מאיש תם אני לא אדע למה לא נפרש פי' אחר בדברי רבינו ויתיישב הכל באין צורך לשום דוחק ולא לשום הגהה והוא דבדין זה דאפילו על מין אמו לא נגע ולא פגע בחששת זרע האב כלל אלא טעמו הוא מדתנן במתניתין פ"ק דכלאים ופסקו רבינו בהל' ד' דשני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה וכו' הואיל והם שני מינים הרי הם כלאים וכו' ושם הזכיר הפרד עם החמור ג"כ אלא שהוצרך לשנותו כאן כדי שלא נטעי דהתם דוקא מפני שאמו סוסיא לכך נאסר הרכבתו על החמור אבל באמו חמורה הוה אמינא דשריא לכך הוצרך לשנות כאן דאף שאמו חמורה אסור להרכיבו על מין אמו מכח דמתני' סתמא קתני דכיון שהם שני מינים עכ"פ הוו כלאים ומעתה הסוגיא דאותו ואת בנו אינה ענין לדין זה דהתם שקיל וטרי תלמודא אי מצי לדעת מה יסבור רבי יהודה בזרע האב ולפי דעת המקשן משיב לו התרצן בדרך שקלא וטריא אמנם לפי האמת אין לנו לזוז מסתם מתניתין בלי חולק דאסר אפילו על מין אמו כיון שעכ"פ שני מינין הם.

ובהכי ניחא טפי למ"ש הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רצ"ז על מ"ש השו"ע דאם היו אמותיהם מין אחד מותר ופי' ז"ל דכשאביהן מין אחד דוקא קאמר וכו' דמלבד דהוי היפך מה שהבין הרא"ש ומרן ז"ל דמדקפיד אאמהות שמע מינה דאין להקפיד על אבותם ולא עוד אלא שנתקשה שם על מ"ש מרן ב"י בשו"ע דאם היו אמותיהם שני מינין אסור להרכיבן זה על זה אע"פ שאבותיהם מין אחד והקשה ז"ל דאיפכא הו"ל למימר אע"פ שאבותיהם שני מינין וכו' ונדחק בדבר הרבה עיין עליו. אמנם לפי דרכנו תפול קושיא זו אף על דברי מרן גופיה אך כפי מה שהבין דברי רבינו הדין עמו ודו"ק:

ואם הרכיב לוקה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ועוד דאף מכת מרדות אין מלקין על הספק ע"כ דברים תמוהים הם דבכמה מקומות חייב רבינו מכת מרדות על הספק עיין רפ"ג דאיסורי ביאה ופי"ז הל' ז' ופי"ט הל' י' וספ"ג דביאת מקדש ופ"ו דאיסורי מזבח הל' ג' וכן הקשה בס' צרור החיים ז"ל: